זה לגמרי נכון. לא כל שירות חייב להיות מיני. אך מה שיפה בעניין הזה זה שמה שעבורך לא מיני יכול להיות סופר מיני עבור הצד המשרת... ולמרות שאת מודעת למניע האמיתי של המשרת, את בוחרת לנטרל את המיניות ולהתעלם ממנה וזה עוד יותר מעצים את השליטה ושולח את המשרת עמוק יותר למקומו..
את יושבת על אסלה נקיה ולאחר מכן מושיטה יד למגירה כדי להוציא גליל נייר חדש שממתין לך שם. את מחייכת לעצמך פנימה, כי הצלחת להבנות שירותיות ברמה מספקת ואפילו יותר - אחרי הכל המתינה לך אסלה נקייה, חדר מבושם קלות, גלילי נייר מסודרים במגירה, ועוד בצד הקרוב לאסלה כדי שחלילה לא תתאמצי כשנגמר הגליל הקודם.
עבורך זה שירות מתבקש ונדרש.
עבורו זה עולם שלם...
כזה שמתחיל מריצוי: "היא תהיה גאה ומסופקת כשהיא תיכנס לחדר שירותים נקי, כשמושב האסלה נקי וכמובן מורד, וארומה קלה של בישום נישאת באוויר" מחשבות כאלו מלוות אותו כל היום בעבודה, אחרי שקם מוקדם לסדר ולנקות את הבית לכבודך ..
אך מהר מאד עובר לאירוטיקה: "היא מפשילה את תחתוניה ומתיישבת לה על האסלה, שממתינה שם עבורה... אוחחח, המגע של יריכייה במושב הפלסטיק. הרשות שניתנת באופן אוטומטי לאותו מושב, לפסק את ישבנה ויריכייה..." אלו מחשבות שמתגנבות לעיתים באמצע פגישת עבודה.. ולא נותר אלא להדחיקן, שכן לא סביר שאדם במעמדו יקנא למושב אסלה על רשות שניתנת לו באופן אוטומטי ושרירותי, בעוד הוא צריך לעבוד מאד קשה כדי להרוויח את הזכות הזו, וגם אז הוא אינו מעז לפסק את ישבנה באותה נחישות שבה עושה זאת מושב פלסטיק מעוגל...
ואז, בשלב מסויים המחשבות יוצאות משליטה לחלוטין... והמשרת הנאמן שלך מתחיל לעסוק בשאלות הרות גורל על זכויותיו של הנייר...
מתכתב עם הפוסט בבלוג הנפלא של Menta:
https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=79715&postid=1276240#anc
באטלר ותודעת שירות