הנוף בסוואנה שלי

נכתב בהשראת פוסט שקראתי אצל מישהי. היא טענה בעצם, שאם הדום שלה לא מצליח לקחת אותה, זו אחריות שלו בכלל.

***

תגובתי משמה:

פוסט עמוק שלי

***

אנסה לקצר, אבל זה יצריך קצת מאמצים
יש משחק כזה LOL, באמת משחק מצויין. משחק אסטרטגיה הכי נפוץ בעולם.
יש בתודעת הלחימה של המשחק בליין התחתון, שם נמצאים ה AD carry, וה- Support.
תפקיד ה AD Carry, הוא להיות אחד משני מנהיגי המשחק ולנצח את המשחק עבור קבוצתו. אבל הוא לא יכול לעשות זאת מבלי שה Support שלו תעזור לו להתחזק.
היא צריכה לרפא אותו, להגן עליו, ולתת לו לאכול מיניונים, כדי שיוכל לרכוש חפצים ולהתחזק. כמובן שהיא צריכה גם לתת לו את כל ההריגות בליין.
בני הבינוני, שחקן לול ממש מצויין. ויש לו חברה טובה שבאה לשחק איתו Support בליין התחתון.
וכאשר נלחמים בגיבור, היא עושה ככל כוחה להרוג את הגיבור מהעבר השני.
אני אומר לה: אבל תשמעי, אסור לך לקחת את ההריגה מה AD carry שלך.
היא ענתה לי: אם אני מצליחה לקחת את ההריגה מה- AD carry שלי, הוא לא שווה אגורה
****
עכשיו שאלה: את משוכנעת שעשית הכל כדי שה AD carry שלך יתחזק?

Because nothing else matters

פעם הייתי לוקח ווניליות עם פוטנציאל, או סאביות חדשות מהמדף ומלמד אותן להיות סאביות. אין בכך כדי לומר שלא לקחתי סאביות מנוסות.

בדסם זה לא משחק עבורי. זה משהו הרבה יותר עמוק בשבילי.

אני עוסק קודם כל בסאבמישן. אבל באמת.

אני פלייפול ובלי חארטה, בלי תתכופפי ואני אתן לך ספאנקים בטוסיק. בלי משחקי כח מעייפים.

בואי רגע נשמע מה היית רוצה לקבל ונשוחח על כך (אני לא עושה שפחות, שבאות רק לתת). ואין לי קושי בכלל אם להיות דום או סאב.

כל עוד מישהו מתמסר, הכל טוב בכלל.

כל זה לא משנה בכלל, שהרי בעצם, במשך זמן יש איזה מדד עוצמה, שיקבע מי יהיה דום ומי סאב בכל הסיפור הזה.

וגם לי יש דברים שהייתי רוצה לקבל. רק שהם משני עברי השוט.

למדתי בדסם לעומק, אבל ממש. אני מבין בזה והרבה.

ביקרה אותנו סאבית מנוסה לא מזמן והיא העירה אצלי את המקום הדומי שלי. חבל על הזמן.

אני אשמח ואני בשל לזה.

יאללה בלאגן.

הקורונה נתנה להרבה מאד אנשים בעולם וגם לי, סטירה מצלצלת.

יש אמירה כזו בפייטון: "אם אתה מנסה לעשות משהו וזה הולך לך קשה, אז אתה עושה משהו לא נכון, כי בפייטון שום דבר לא קשה".

אימצתי את המשפט הזה כתפישה לחיים בכלל.

כשפרצה הקורונה, הבנתי שמה שאני עושה בעבודה הולך לי קשה ולכן כנראה אני עושה משהו לא נכון.

***

חיפשתי עבודה מספר חודשים בתור שכיר במשרה מלאה, במקום לעשות פרוייקטים בתור פרילנסר.

לא מצאתי את המקום שלי באף אחת מההצעות הרבות מאד, שאליהם הייתי מועמד.

***

במקום זה מה שקרה לי, שקיבלתי ממש מלא עבודות בתור פרילנסר.

הגעתי למצב שיש לי פרוייקטים ל 200% משרה ואולי אפילו יותר. כמובן, שאני לא מצליח לעשות את כל הפרוייקטים.

כתגובה לכך, העליתי את התעריף היומי שלי ללקוחות החדשים שלי ומספר הפרוייקטים לא ירד.

***

מכל הסיפור הזה, לא הבנתי, מה עשיתי לא נכון קודם.

שיחה בבית הספר של הילדים הקטנים של הפיה עם המורה.
המורה: את יכולה להשאיר את הילדה בשער בית הספר ולא לקחת אותה עד הכיתה.
פיה: והיא תלך מהשער לכיתה לבד?
המורה: מה הבעיה?
פיה: אבל ללכת עם התיק עד לכיתה זה משהו אחר.
המורה: היא ממילא מתרוצצת בכל בית הספר כל היום בכל המסדרונות.
פיה: תשמעי, אני מבינה מה שאת אומרת, אבל אני פשוט לא מסוגלת להשאיר את הילדה לבד בוכה, בלי להשאר איתה ולחבק אותה. זה פשוט לא יקרה. מה אני יכולה לעשות, כזו אני.

***
אותי זה ריגש מאד

אני כמעט לא נוסע וכשאני נוסע, זה מטריד. פקקים זה מטרד. אבל גיליתי לאחרונה, שבעצם זה הרבה יותר גרוע מהפקקים.

תקשיבו יש שם מלחמה על הכביש. זה גובל בהשרדות. אנשים על הכביש פשוט נלחמים אחד בשני. אנרגיות חרבאנה.

מזגזגים בין נתיבים, חותכים אותנו. חסרי התחשבות מינימלית, חסרי נימוס.

פשוט לא נורמליים.

תרגעו אנשים, זה לא באמת יביא אתכם למחוז חפצכם מהר יותר. מקסימום תרוויחו 2 דקות. זה לא שווה את זה.

סעו רגוע.

למדתי קצת על פסיכולוגיה, במיוחד בגרוש ובכמה טיפולים שהיו לי.

אנחנו נולדים ואז אנחנו נדרשים להתפתח.

לדעתי יש כמה שלבים שכולנו צריכים לעבור.

1. מודעות: להכיר את עצמנו היטב. להכיר את הדברים שאנחנו אוהבים בעצמנו וגם את אלו שלא.

2. ללמוד לקבל את עצמנו כפי שאנחנו. מבלי לעסוק במה שאנחנו רוצים לשנות.

3. ללמוד לאהוב את עצמנו כפי שאנחנו. מבלי לשנות כלום.

4. ברגע שאנחנו אוהבים את עצמנו, יש לנו את שלוות הנפש לתקן את מה שאנחנו לא אוהבים מבלי למהר.

אבל אז הסיפור מתחיל להסתבך, אנחנו רוצים בן זוג, אהבה.

גם עכשיו אנחנו צריכים גם לעבור שלבים.

1. מודעות: להכיר אותו היטב. להכיר את הדברים שאנחנו אוהבים בו וגם את אלו שאנחנו לא.

2. ללמוד לקבל אותו כפי שהוא. מבלי לעסוק במה שאנחנו רוצים לשנות.

3. ללמוד לאהוב אותו כפי שהוא. מבלי לשנות כלום.

4. ברגע שאנחנו אוהבים אותו, יש לנו את שלוות הנפש לשאוף לתקן את מה שאנחנו לא אוהבים מבלי למהר.

***

יש ספר טוב, אמנות האהבה של אריך פרום. הספר עוסק בכמה נושאים. בין היתר יש שם אמירה: לא כל אחד יכול לאהוב. צריך קודם כל לעבור תהליך עם עצמך, כדי להיות ראוי לאהבה.

מוסבר שם באופן יותר מדי מעמיק ומדעי, איך לעשות זאת. אבל בשורה התחתונה, הפוסט הזה מספיק. ספר ראוי לקריאה, אין צורך לסיים אותו.

***

בשורה התחתונה, אנחנו נדרשים לגדול ולהתעצם ואז נהיה בשלים לאהבה של מישהו אחר. שזה כמובן יותר מורכב מלאהוב את עצמנו.

ממבט חטוף בעולם שבו אנחנו חיים, רובם לא מגיעים לשם.

אבל זה אפשרי וראוי להשקיע בזה מאמץ.

ואז נהיה בשלים לאהבה.

בהצלחה.

שקיעה עם שמש לבנה למרות ראות מצויינת שבה רואים את הים.
ציטוט לאחר מחקר קטן על מופעי הירח:
שני המאורות חגים סביב כדור הארץ ממזרח למערב. המסלולים שלהם מורכבים, ומשתנים לפי מיקומך בעולם, אבל הכיוון זהה. מה שלא זהה הוא הקצב. בעוד שהשמש משלימה הקפה בכל יממה, לירח זה לוקח קצת יותר זמן. פעם בחודש יגיחו שניהם מעל קו האופק במזרח באותו הזמן, זריחת הירח מפגרת כל יום בכשעה. תוך שבועיים הירח יזרח בערך בזמן שהשמש שוקעת, ובתום החודש הם יתאחדו שוב.

התראת חפירה

***

עוד חודש הפאטאלית ואני נהיה ארבע שנים ביחד.

תשמעו, זה היה לא פשוט לחנך את הפרא אדם הזאתי.

אצטט ממה שהיא כתבה בפרופיל שלה:

אני חרשנית בכלל עם טיפונת פלפל, פפריקה חריפה ועוד כמה טעמים חזקים.

אמרו עליי ש...
אמרו עליי שאני זאב בעור של כבש.
אמרו עליי שאני מכשפה. אמרו עליי שאני מלאך. והמאסטר שלי אמר שאני פיה שזה משלב את הצד המלאכי והשדוני. ואני מסכימה.
אמרו עליי שאני פנומנלית.
אמרו עליי שאני קיבוצניקית עירונית.
אמרו עליי שאפשר להוציא את הקיבוצניקית מהקיבוץ אבל אי אפשר להוציא את הקיבוץ מהקיבוצניקית (טוב את זה אני אמרתי).
אמרו עליי דברים. כתבו עליי שירים. אמרו שאני מוזה.
אמרו ששמנתי. אמרו שרזיתי.
אמרו שאני ילדותית. אמרו שאני נערית. אמרו שאני נשית.
אמרו שאני יפה. אמרו שאני ממש לא יפה.
אמרו שאני מבריקה. אמרו שאני איטית ואפילו סתומה.
אמרו שאני מקסימה.
אמרו, אמרו, אמרו...

ואני ?
אני בכלל אוהבת את הים.
ולהתרגש.
ולעשות דברים בפעם הראשונה.
לטייל. לרקוד. לשיר ולזייף. ללמוד.
ובונדג'. אני מאוד אוהבת בונדג'. בגובה גם.
ושקט.
 

עכשיו אני חי בגן עדן עם האשה של חיי. פיה.

אקנח בשיר: פגישה לאין קץ, אריק איינשטיין, מילים: נתן אלתרמן, לחן: נעמי שמר

כי סערת עלי, לנצח אנגנך
שוא חומה אצור לך, שוא אציב דלתיים!
תשוקתי אלייך ואלי גנך
ואלי גופי סחרחר, אובד ידיים!

לספרים רק את החטא והשופטת.
פתאומית לעד, עיני בך הלומות,
עת ברחוב לוחם, שותת שקיעות של פטל,
תאלמי אותי לאלומות.

אל תתחנני אל הנסוגים מגשת.
לבדי אהיה בארצותייך הלך.
תפילתי דבר איננה מבקשת,
תפילתי אחת והיא אומרת: הא לך!

עד קצווי העצב, עד עינות הליל
ברחובות ברזל ריקים וארוכים,
אלוהי ציווני שאת לעוללייך,
מעוניי הרב שקדים וצימוקים.

טוב שאת ליבנו עוד ידך לוכדת,
אל תרחמיהו בעויפו לרוץ,
אל תניחי לו שיאפיל כחדר
בלי הכוכבים שנשארו בחוץ.

שם לוהט ירח כנשיקת טבחת,
שם רקיע לח את שיעולו מרעים,
שם שקמה תפיל ענף לי כמטפחת
ואני אקוד לה וארים.

ואני יודע כי לקול התוף,
בערי מסחר חרשות וכואבות,
יום אחד אפול עוד פצוע ראש לקטוף
את חיוכנו זה מבין המרכבות.

אחרי מחשבה מעמיקה, בחינת העובדות והתכנים, הגעתי למסקנה, שאני לא נורמלי.

מה זה נורמלי בעצם?

דומה לרובם.

אז זהו, שאני לא.