לפני 6 שנים. 19 באפריל 2018 בשעה 21:02
אמרו לי שאני סלקטיבי נורא וזה לגמרי נכון.
יש לי חברה חדשה והיא מהממת.
מוי כיף.
הנוף בסוואנה שלי
מילים מילים ואת משמעותן, יבוא לו גל ישטוף אותן.לפני 6 שנים. 12 באפריל 2018 בשעה 17:47
אבולוציה.
העולם מתקדם במהירות בלתי נתפשת.
בשיחה מהיום עם בני הבינוני כתוצאה מזה שאמרתי לו שהעולם מתקדם בקצב בלתי נתפש. בני: תחשוב שלמשל לפני ארבעת אלפי שנים, כדי ללמוד מתמטיקה, היה צריך ללמוד חיבור, חיסור, כפל וחילוק וזהו. היום ללמוד את כל מה שיודעים לוקח מלא שנים. עניתי לו: לגבי התקופה שציינת, זה לגמרי נכון, אבל בעשר שנים האחרונות משהו השתנה בעולם באופן דרסטי וכאן ההצהרה שלך כבר לא נכונה יותר.
אם מישהו חפץ ללמוד את הידע שנצבר במשך השנים הרבות, הוא יאלץ לבלות את כל חייו ועדיין יגיע לקץ חייו כשלא הצליח ללמוד חלק משמעותי מהידע שנצבר.
אבל מה קרה בעולם לאור האתגר הזה? העולם התאים את עצמו. באיזה אופן? הוא הגדיל את רמות ההפשטה. באופן כה נחרץ, שהיום אנחנו יכולים לעשות דברים משמעותיים ומורכבים, מבלי להיות במגע עם ריצפת הידע העצום. נושאים מאד מורכבים הופשטו באופן כזה, שגם בלי ידע עמוק על שכבות המידע של הרצפה, אנחנו מסוגלים לעשות דברים מורכבים.
אבל נוצר אתגר חדש: כאשר אנחנו עוסקים במימוש של משהו מורכב ולא טריוויאלי, כשמשהו לא עובד, בגין זה שאנחנו לא מספיק מכירים את ריצפת הידע, אנחנו עומדים חסרי אונים מול ה"לא עובד" הזה.
לדעתי, בעשר השנים האחרונות, העולם ביצע מהפך, כדי לפתור את האתגר החדש הזה. המהפך הוא שיתוף מידע קהילתי. אפרופו, האינטרנט הומצא על ידי ברקלי, בשנות השישים כדי לשתף מידע בין אוניברסיטאות לטובת האצת קידום המדע. אבל בעשר השנים האחרונות, השיטה מונפה לרמות חדשות.
בשנים האחרונות, כשאנחנו נתקלים באתגרים משמעותיים ומשהו לא עובד, בגין העובדה שלא היה לנו זמן ואנרגיה ללמוד את ריצפת הידע, שהרי זה לא מעשי בכלל היום, אנחנו כמעט ולא מסוגלים לפתור את "הבעיה". לשם כך אנחנו זקוקים לקהילה שתשתף ידע על פתרון קשיים שנתקלים בהם אנשים אחרים.
אבל למה להם לשתף את הידע על הפתרון שמצאו בעמל כה רב?
לדעתי, בנקודה זו בדיוק נמצא מוקד השינוי שקרה לעולם. היום כדאי לשתף מידע כזה. זה תורם למי שמשתף. איך? אדם שמשתף מידע שכזה, אפילו באופן מפורט, באופן אוטומטי נחשב מומחה בעניין. חברה רצינית הנדרשת לממש אתגרים העוסקים בתחום המומחיות שאותו אדם מפגין, תשכור את שירותיו, גם במחירים שגורמים להרמת גבה. למה? זמן הגעה לשוק, אמונה בפרויקט שאותו עושים ועוד כהנה וכהנה. זה יועץ ששווה את משקלו בזהב.
***
היות וחפרתי מספיק, אסכם.
היום כדאי לשתף ידע. זה רווחי. כתוצאה מזה העולם השתנה למקום, שאנשים שאין להם מספיק ידע, לעשות מיזמים מדהימים ולמצוא פתרונות מורכבים ומתקדמים, יכולים להצליח בסיוע מהקהילה העוסקת בתחום. להנאת כל הצדדים בעניין.
אבל שכה יהיה לכולנו טוב, זה הגיע לרמות בלתי נתפשות של קהילות ידע, באופן המאפשר לעשות פרויקטים מדהימים, למרות שהידע שלנו מוגבל כל כך.
ובאופן הסתכלות דארוויניסטית, כדי להיות מותאם, עלייך להשתייך לקהילת המידע העולמי. לתרום לה ולהתרם ממנה. להנאת כל הצדדים המעורבים.
שכה יהיה לכולנו טוב.
סופש מקסים לכולנו.
לפני 6 שנים. 7 באפריל 2018 בשעה 9:58
אני רוצה להתוודות.
אני כמעט לא רואה סדרות בכלל.
עכשיו סיימתי לצפות בפעם הראשונה, בכל העונה הראשונה של שובר שורות.
9.5 דירוג ב IMdb לא הולך ברגל. Breaking Bad.
לשמחתי, לא הייתי זקוק למחלת סרטן ריאות חמורה, To Break Bad, כבר מזמן.
שאגה מפחידה נורא.
לפני 6 שנים. 31 במרץ 2018 בשעה 22:49
ארטה פרנקלין במיטבה. "אני נושאת תפילה קטנה" (I say a little prayer).
לפני 6 שנים. 17 במרץ 2018 בשעה 21:06
הבן הבינוני שלי, חבר שלו ואני הולכים לערב של TedX ביום רביעי בהיכל התרבות.
מגניב.
לפני 6 שנים. 17 במרץ 2018 בשעה 13:44
יש כמה אפשרויות להתחלה של יחסי שליטה. אחת מהן היא בלי שיחות מקדימות ארוכות וביסוס יחסי שליטה עוד לפני המפגש. הגעתי למקום שאני עושה בעיקר כאלה. רוצה להסתכל (הדדית) בלבן של העין וגם בשאר שמסביב, לפני שמתחילים.
בעבר, לרוב הייתי מתחיל אחרת. הייתי משוחח מספיק כך, שכשנפגשים יש כבר הסכמה.
בלי שיחות מקדימות, כשנפגשים, הרי הסאבית היא זו, שמניעה את היחסים. שפת גוף ונפש, לא מספיקה לי, אני ממתין לבקשה מפורשת. עד אז אני לא מפעיל שליטה. זה לא ראוי בעיני. יש בזה קושי, בכך שלא רואים איך אני בתור שולט.
מסתבר, שאחרי כשבע שנים של זוגיות, שבהם לא באמת התחלתי יחסים חדשים, נהייתי חלוד בהתחלה. זה לא עובד לי. מחשב מסלול מחדש.
וגם, "אלה המסכנה", מעולם לא היה הסגנון שלי, למרות שפעם מזמן, הייתי מלך של השכונה.
לפני 6 שנים. 16 במרץ 2018 בשעה 12:26
הבן שלי השתחרר אתמול מהצבא לאחר שירות משמעותי. גזר את תעודת החוגר ויצא לחיים האמיתיים.
המון מזל טוב.
לפני 6 שנים. 8 במרץ 2018 בשעה 17:41
שבוע שעבר, ביום רביעי בערב סיימתי לעבוד בפתאומיות במשרת המנכ"ל של חברה ברוסיה.
ביום ראשון התחלתי לחפש כיוון חדש.
ביום שני, הגיתי רעיון פגזי לסטארטאפ מבטיח. כבר יש לי שתי חברות רציניות, שמעוניינות להצטרף למיזם. המשקיע הרוסי טס לחול עד לסוף החודש, אז לא הספקנו להפגש לדון ברעיון.
עד יום שלישי מצאתי שני כיוונים מבטיחים מאד לפרוייקטים לבינתיים.
ביום רביעי בבוקר פסלתי אחד מהם והתחלתי לעבוד במקום השני.
ברביעי בבוקר, פתחתי בשיא המהירות בפרוייקט החדש והפגזתי. ואז הגברתי את הקצב (עבדתי איתם כבר בעבר).
הפרויקט האחד הזה, שבהתחלה עשה רושם כמשהו של חודשיים שלושה, צמח במהלך ככככלללל יום רביעי, לכמה פרויקטים של לפחות חצי שנה. על שולחני, נערמו כרטיסי אבלואציה לעוד פרויקט חדש, בקצב של כל שעתיים, עוד אחד.
ביום חמישי, היום, עבדתי מהבית. כתבתי מסמך אפיון לפרוייקט הראשון ואני כבר לקראת סיום. למרות שהוקצבו לכתיבת מסמך האפיון שבועיים.
היום ב- 15:30, אספתי את הקטן ונסענו עם הבינוני לטפס (ביום חמישי מטפסים בבורדרלנד עד 12 בלילה).
לאחר מכן אכלנו ביחד ארוחת ערב במסעדה, החזרתי את הקטן לגרושתי השנייה שתחייה. חזרתי הביתה, גמרתי את כל החיים שהיו לי בקנדי קראש. צוטטתי קצת עם חברה מפעם ועכשיו התיישבתי לכתוב את הפוסט הזה.
בקצב הצ'יטה. הכל תחת שליטה. וכאמור, אני חי בסרט.
סופ"ש מקסים לכוללללנו.
לפני 6 שנים. 3 במרץ 2018 בשעה 13:27
חמין, ילדים, שבת בצהריים, חג פורים שמח, סופשבוע רגוע עם גלגלץ.
נח קצת אחרי האוכל.
נעים.
לפני 6 שנים. 2 במרץ 2018 בשעה 10:43
לפני כשלושה חודשים מוניתי להיות מנכ"ל של חברה לפיתוח ציוד לחיפושי נפט וגז ברוסיה. החלפתי את אחד הבעלים של החברה, שהיה בתפקיד לפני. במסגרת ההחלפה, הוא העביר לי נתח לא מבוטל מהמניות שלו ווויתר על התפקיד. הוא נשאר לעבוד בחברה כעוזר שלי ונשאר עם תואר "דירקטור". לפני שזה בוצע, שאלתי אותו אם הוא מרוצה מהסידור והוא הסתכל לי בעיניים וענה, שהוא מאד מרוצה ומרגיש, שאיתי בתפקיד הם יגיעו ליעד, שיעשה את בעלי המניות עשירים, כולל אותו. האמנתי לו ועדיין מאמין, למרות מה שקרה.
שיניתי משמעותית את המבנה הארגוני של החברה, גייסתי לא מעט אנשים טובים, בניתי מחלקות חדשות בחברה, בניתי תוכנית עבודה, בניתי תהליך סדור למעקב אחרי ביצוע התוכנית. התחלנו לעמוד בכל יעדי התוכנית, להפתעת כל המתבוננים במתרחש, שאף אחד מהם לא האמין שזה אפשרי בכלל. לרבות שני יועצים מומחים תותחים שהבאתי איתי לשבועיים מישראל לרוסיה, שעבדו איתי במשך הרבה שנים ויודעים למה אני מסוגל.
כל כך שכך, שהתערבתי עם המשקיע הראשי, שגם לא האמין, שאם אני מצליח לעמוד ביעדים, הוא מכין פלקט וכותב עליו: "אם {השם שלי} אומר שהוא יעמוד ביעד, עכשיו אני יודע שהוא יעמוד. אני מתנצל שלא האמנתי בך", מסתובב בחברה עם הפלקט ומראה לכל העובדים. הוא אפילו הוסיף ואמר מול מנהלי המחלקות, שהוא ישמח מאד לעמוד אפילו עם שני פלקטים, במידה ונצליח.
כל ההרפתקה הזו היתה רכבת הרים בכל כך הרבה מובנים, בגדר לא ייאומן כי יסופר. פער התרבות, פער השפה, מתרגמת צמודה לא מספיק איכותית, השפה הטכנית והמושגים המורכבים, שהקשו על התרגום, הרגלי עבודה קלוקלים ברוסיה, חוסר הסכמה על מטרות הפרוייקט, חוסר האמון של העובדים במטרות וביכולת ההשגה שלהם בטווח הזמן הקצר כל כך. תהליכי גיוס כח אדם משונים להדהים. נושאים שמעולם לא עסקתי בהם כמו רכש, הגבלי ייצוא לרוסיה, שהוטלו ברוב מדינות העולם. מדיניות רוסית לעשות בעיות למי שמייבא ציוד לרוסיה ממדינות אחרות, שירות דואר פנימי ברוסיה שמתעלה בכל מדד על דואר ישראל. פקידי דואר שחומדים להם חבילות ומעלימים אותם ועוד. שני שליש מהזמן אני מנהל מהארץ את החברה בשיחות ווידאו.
***
לפני כשבועיים, הדיירקטור שהחלפתי, החליט שעכשיו הוא כבר הבין איך עובדים נכון והוא משוכנע, שהוא יכול לקחת מכאן את תפקיד המנכ"ל ולהגיע ליעדים השאפתניים. הוא לא מסכים יותר לא להיות המנכ"ל. הוא ארגן ישיבה של מועצת המנהלים (כל המשקיעים) ונשא שם נאום חוצב להבות והצליח לשכנע אותם, שהוא יהיה המנכ"ל ומעכשיו והוא לא צריך אותנו יותר. בשבועיים הללו, הם פשוט לא ענו לנו לטלפון ולוואטסאפים, להוציא הודעת סמס, שהם עסוקים והם יחזרו אלי.
החבר שלי עשה רלוקיישן לרוסיה וגר בדירה שכורה שם. הפניות שלו, שיסדרו לו כרטיס טיסה חזרה לארץ, גם לא נענו. נותרה יתרת תשלום לא מבוטלת, על החודש האחרון, שחששתי לה מאד, למרות ששמרתי לעצמי אמצעים לנסות להבטיח את התשלום. כאמור, רכבת הרים.
לפני יומיים, הגיע המשקיע העיקרי, שגר בארץ, לפגישה איתנו. הוא שילם לנו כל מה שהובטח לנו ואפילו היה נדיב בנושאים שלא היו סגורים לגמרי. הסביר את מה שקרה. הוא היה נגד השינוי, אך הוא היה בדעת מיעוט בישיבה ונמאס לו כבר מכל הוויכוחים במשך שנים עם אותו דיירקטור. הוא סיפר גם, שהם החתימו את כל בעלי המניות שעובדים בחברה על חוזה, שאם הם לא עומדים ביעדים, הם מפוטרים מהחברה ומעבירים את כל המניות שלהם למשקיעים.
כששאלתי אותו אם הוא חושב שיש סיכוי שלא יכשלו, הוא ענה שסביר להניח שיכשלו, אבל כבר נמאס לו וחוץ מזה הוא לא מעוניין לריב עם השותפים המשקיעים שלו. שאלתי אותו מה יעשה אם יכשלו, הוא ענה שיפטר את כולם ויביא מישהו אחר במקומם להמשיך. שאלתי אותו, את מי תביא? הוא ענה אתכם למשל. הסברתי לו שאני כנראה הולך לפתוח איזה סטארטאפ ואחרי שאקבל כסף מהמשקיע, לא אוכל לעצור את זה.
אחרי שסיכמנו את סיום העסקתנו בחברה, פנה אלי המשקיע ואמר לי: עזוב אותך מהחברה ההיא (יש לו עשרות חברות בהרבה מקומות בעולם), בוא נפתח חברה כאן בארץ ונעשה כסף ביחד. שאל אותי אם אני מסכים לספר לו איזה סטארטאפ אני חושב לפתוח. סיפרתי לו על כמה רעיונות שלי והוא ממש נדלק על כמה מהם ואמר לי בוא נעשה את זה ביחד.
אחרי כל רכבת ההרים שעברתי בשלושת החודשים האלה, הבטתי בו במבט נדהם.
אני חי בסרט. פשוט לא יאומן כי יסופר.
בלי עבודה, בלי בת זוג.
מחשב מסלול מחדש. מהתחלה.
תחזיקו לי אצבעות. הפעם אני ממש צריך את זה.
סופ"ש מקסים לכולם וחג פורים שמח.