לפני 17 שנים. 3 באוגוסט 2007 בשעה 13:36
לדעתי, המסירות של מישהי ביחסים ווניליים, שונה בתכלית השינוי, מהתמסרות של סאבית.
סאבית נותנת את ההתמסרות הזו, כי זו תמצית קיומה, לרצות את אדונה. זה מה שגורם לה להיות מאושרת, או להיות שפופה וכואבת, כשלא מצליחה.
זה הופך בכלל אצלה לצורך שהוא כמעט קיומי, לרצות. זה בוער בתוכה, עמוק עמוק. לא רק מפני שהיא אוהבת אותו, ורוצה לעשות לו טוב, אלא מפני שעולמה ייחרב עליה אם לא. זה מגיע ממקום הרבה יותר עמוק לדעתי.
זה לא קורה סתם כמובן, התמסרות שכזו, צריך להרוויח. אבל בהינתן מצב כזה, שם, וואללה, יש שם עומק עצום של התמסרות. עומק כזה, שוונילים מעולם לא שמעו על מישהו שדיבר עם מישהו שהיה פעם חבר של מישהו ששמע עליו.
