כך הפאטאלית היתה מתלוצצת על גישתי לבדסם.
אני מאמין דגול שבדסם לא עוסק בהנה תתכופפי ואתן לך ספאנק בטוסיק.
בכל מקרה זה לא הבדסם שלי. הבדסם שלי עוסק בסאבמישן.
אני לא סאדיסט ולא מאזוכיסט. לא שיש לי משהו נגד זה.
אני עוסק במערכת יחסים זוגית ולא איזו אפיזודה חולפת.
זה בכלל לא משנה מי שולט ומי נשלט בסיפור הזה. יש כאן איזו שהיא סימטריה צרופה. שלא נהירה מספיק למי שמגיע ללאפלנד שלנו.
בתפיסתי, במערכת יחסים, שני בני הזוג יוצאים מגדרם לעשות טוב אחד לשני. לא כל כך משנה מה זה. לא משנה מי עושה למי ומה.
שהרי התמסרות שכזו היא כל כך נפלאה. עושים שם כל כך הרבה בשביל בן הזוג, שזו בגדר סימביוזה אולטמטיבית.
מי יכול בכלל, לא להגשים לבן הזוג שלו, שכל כך מתמסר אליו, נותן לו כל כך הרבה, את מה שהוא רוצה. זה הרי כל כך שונה מהוונילים שחיים באיזו מציאות אפרורית של בינוניות.
נהגתי להגיד: שכשאני נותן מעצמי 10% ממה שאני מעניק לסאבית שלי, כל הווניליות היו מנשקות לי את הרגלים בהערצה.
***
ברגע שזה לא ככה, אני מאבד עניין.
"מה שיוצא אני מרוצה" בתחת שלי.
שכה יהיה לי טוב.
אני נון קומפורמיסט ידוע. לא בשביל זה הגעתי לחיים האלה, להתפשר על בינוניות.