היינו אתמול בהופעה של אובלינס עם התזמורת הקאמרית בנמל תל אביב, באנגר 11.
תשמעו, אני מעריץ גדול של הלהקה עוד משחר הקמתה, וניתן היה למצוא אותי צועק ומעודד בקולי קולות בשורות הראשונות של הרבה מאד הופעות במקומות שונים ורבים בארץ. כמו כן ניתן אפילו לקרוא הרבה מאד תשבוחות שהרעפתי על הפרפורמר הגדול, אוליב, ועל הלהקה המצויינת שלו.
אבל תשמעו, אתמול בהופעה, יצאתי באמצע והלכתי משם.
***
התלבטתי רבות האם לכתוב את הביקורת הזו פה בבלוג שלי, או בכלל לשגר אותה כהודעה פרטית לאוליב, או אפילו לפגוש אותו ולומר לו אותה פנים מול פנים. אבל דווקא מתוך אהבה, אני חושב שהפרגון שעוטף את אובלינס, עושה להם שרות דב בכלל. אני גם חושב, שמה שהכי חברי לעשות במקרה הזה, הוא לתת לך אוליב בפרט, ולאובלינס בכלל, שתי סטירות מצלצלות. לא סתם כאלה, אלא כואבות ממש. כל זה על שום מה ? על שום שאתם צריכים להתעורר, כי מה שהיה שם אתמול בערב, זו לא הרמה שהורגלתי לה ממכם, זו לא רמה בכלל.
ממקום חברי בכלל אני כותב את הביקורת הזו, כי אני מתגעגע לאוליב שלי, לאובלינס שלי. אלה שהיו פעם, שהיו מעולים, לאוליב הפרפורמר המעולה, שכבש את ליבי בהופעות מדהימות ומרגשות ביותר.
האמת הצרופה הינה ערך גדול, אבל לא מקודש בעיני. לפעמים עדיף לשתוק בכלל. אבל הפעם, וואללה, אני צועק בקולי קולות בבלוג שלי, שהמלך הוא עירום. איכשהוא אני מרגיש, שללא הביקורת הפומבית הזו, לא אקבל את האובלינס שלי בחזרה.
אולי אתה תכעס עלי אוליב, אולי אתם תכעסו עלי אובלינס, אולי גם חבורת המעריצים שלכם, אבל הפרוטקטיביות שבהם אתם עוטפים את הלהקה המצויינת הזו, בחיי שעושה להם שרות דב.
***
כאילו מה, אוליב הפרפורמר הענק, החומה, פינק פלויד, הלהקה המצויינת של אובלינס, הגיטריסט המשובח הגבוה והרזה, שאני כל כך אוהב, עם הסולו שלו, שנעדר מההופעות האחרונות, התזמורת הקאמרית. כאילו מה, אין מצב שלא תהייה הופעה שהיא בגדר פגז עולמי. אבל הנה, למרבה הפלא, ממש לגמרי לא.
***
אולם לא מתאים להופעה, ריצפה שטוחה, שהחל מהשורה העשירית, כבר לא רואים את הבמה.
את התזמורת הקאמרית, עם העוצמה הגלומה בה, אני כמעט לא שמעתי.
במה עמוסה רקדנים, תזמורת, להקה, ערב רב, אבל כולם נבלעו בבמה הגדולה.
שני מסכים גדולים, ממוקמים בקידמת הבמה, אבל צלם ווידאו, שכדאי לשלוח אותו חזרה ללמוד איך לצלם.
ואוליב, הפרפורמר הענק, נבלע לחלוטין בבמה הענקית, וכל הפרפורמריות שלו נעלמה לחלוטין, עקב המרחק, והבמה הגדולה והעמוסה לעייפה באנשים.
***
אני לא מבין דגול בליהוק, בניהול אומנותי, מוזיקלי, בימוי, הפקה, ותכנון הופעה מסדר גודל שכזה. אבל אני מבין מספיק כדי לשפוט, שכל אלו נכשלו לגמרי בתפקידם. כל כך שכך, שהיתה שמה במה מלאה ערב רב של אנשים, אבל את אובלינס, היה קשה מאד להרגיש שמה. הם נאבדו שמה לגמרי.
כאשר הולכים לבצע כזו הופעה, מסדר גודל כזה, צריך לתכנן גם את כל הצדדים הללו, באופן מקצועי. מה שלא היה שמה בכלל. זה לא אוליב אחראי על כל הצדדים הללו של ההופעה, אלו האחרים האלה, שהיו צריכים להיות מקצוענים, אבל התגלו כחובבניים לעילה ולעילה. והלהקה המצויינת הזו נאבדה שמה לגמרי, אבל ממש לגמרי בכלל. ואם אתם כבר לוטשים עיניים להופעות מסדר גודל כזה, אז תעשו את זה כמו שצריך, כי אם לא, עדיף שתחזרו לבמות הקטנות יותר.
***
שתי סטירות מצלצלות אוליב, אבל כאלה שכואבות נורא. ממקום איכפתי ואוהב.
אני רוצה את אובלינס שלי בחזרה, באולמות קטנים יותר, כמו שהיה בצוותא למשל, בלי התזמורת הקאמרית, מבצעים ברמה, מרימים את כל הקהל על הרגליים, מרגשים אותי שוב, עד לצידו האפל של הירח, כמו בימים הטובים ההם.
לפני 17 שנים. 2 באוקטובר 2007 בשעה 5:01
