למרות שבעיון בשמיים, רואים עננות קלה, השמיים אצלנו מתבהרים. שיחות, לא כולן פשוטות, אבל אנחנו עולים על המסלול חזרה. הדרך חזרה הרי מאד פשוטה בעצם, שתהייה סאבמיסיב מאד הזונה, והכל מסתדר לנו צ'יק צ'ק. שהרי ברור שהיא אשמה בהכל. (לשם מה יש לו לאדם להחזיק סאבית אם לא כדי להטיל עליה את כל האשמה תמיד).
***
הגננת הודיעה לי, שהחל מהשעה 4, אני שלה, והיא לא יכולה לומר לי מה נעשה. היא מנהלת שיחות בלחש מאחורי גבי, והפלפון שלה מצפצף מ-סמסים במרץ רב כל הזמן.
צצצצ....
קשה לי מאד עם זה שאני לא יודע ושולט במה שקורה פה אצלי בבית. נו שיהיה.
***
הערב, פליי פארטי מיילדומי אצלנו בבית. חגיגות השנה.
***
הגננת אמרה שכאשר נגיע לחגיגת שנה ביחד, היא תקים עבורי פסל בכניסה ליישוב, מונומנט כבוד על ההצלחה באילוף הסוררת הזו.
תשמעו, זה היה קשה העניין הזה. אני מחכה לראות את המונומנט הזה, שהרי הרווחתי אותו בעמל ויזע רב. זה היה מאד קשה. ככה אתם יושבים לכם מהצד, והכל נראה כזה פשוט, אבל האמינו לי.... אוחחח.......
(מנגב את הזיעה ממצחי, עם גב ידי, ונושף באנחת רווחה)
לפני 17 שנים. 5 באוקטובר 2007 בשעה 9:04
