אתמול, פליי פארטי, שלושה זוגות, סשנים. באדיגארד ולולי, מאסטר ערן וסולידד, ושנינו.
***
הגיע תורי. נשאר עוד הנושא הזה של סירוס מילת הביטחון. הבטחתי לגננת לקרוע לה את הצורה. היא הבינה שאני רציני בעניין וחששה מאד, הביטה בי בעיניים, וחששה עוד יותר. שתחשוש הזונה, זה טוב לה ככה.
קשרתי אותה, חזק, כל הגוף. השכבתי אותה על המיטה, ראש מוגבה על כריות. הבאתי שתי סכינים חדות ביותר. התחלתי להעביר את הסכינים ליד הפטמות, ליד הכוס, שורט קלות בעור, הופך את הסכין לצידו הכהה, ומשקיע בבשר. הגננת התפלצה, שאר האורחים התפלצו, עיניה בלטו מחוריהן בפלצות.
שאלתי אותה: ירוק צהוב אדום ? היא אמרה צהוב. אמרתי צהוב זה טוב, אני ממשיך. היא ממש לא רצתה להגיד מילת ביטחון, אבל ממש לגמרי. אבל הייי זה אני המאסטר שלה, אני מכיר את הפחדים שלה. קצת שעשועים עם הסכינים, והיא אמרה אדום, בפעם הרביעית בכל היחסים שלנו. והתחילה לבכות, כצפוי.
חיבקתי אותה, וליטפתי את ראשה ובכלל ארוכות. תוך כדי כך, שיחררתי אותה מהחבלים. אמרתי לה, עכשיו אנחנו יכולים לעשות הפסקה, ולהתחיל בסשן. הזונה אמרה לי, לא צריך לשחרר אותי, אפשר להמשיך. חחחח..... היא אוהבת כל כך שאני עושה לה סשנים, לא רצתה להפסיק.
אמרתי לה, יאללה, תדליקי לעצמך סיגריה, אני הרי מאסטר אימתני, ולא אמור לחפש איפה הסיגריות שלך בכלל. היא התיישבה ליד הרגליים שלי ואמרה, אבל מאסטר אני לא רוצה לעשן. הסכמתי שלא תעשן, נו מה, שיהיה. אני הדלקתי סיגריה ושוחחתי מעט עם הגברים הקשוחים במסיבה שלנו.
היה חשוב שתגיד מילת ביטחון. עכשיו הכל בסדר. היא עשתה הכל כדי לא לומר, אבל לא עזר לה כלום. אני הרי קשוח נורא.
***
ו.... מתחילים בסשן באמת.
200 הצלפות עם השוט החדש שקיבלתי מתנה ממנה. זאתי קונה מתנות לעצמה בכלל. כל זה לא כולל הפסקות, בהם עשיתי שימוש באביזרים מושאלים, שאפילו המארקיז דה סאד היה מחוויר למראיהם, כולל הספאנקים הנוראיים שלי.
אחרי כל זה, אני אומר לה, שאם למחרת היא תגיד לי שרצתה להמשיך ולקבל עוד הצלפות, היא תקבל מכות. היא ענתה לי שהיא רוצה עוד. פששש.... הזונה המאזוכיסטית הזו, אחרי 200 הצלפות אימתניות, והפסקות, (וואי וואי, איזה הפסקות). שאלתי אותה כמה עוד ? שאדע להתכונן נפשית לעניין. היא ענתה לי 20. שאלתי, יותר חזקות ממה שנתתי לך ? היא ענתה לי, כמו שתי האחרונות, שהיו פצצות אימתניות לסיום. זונה מאזוכיסטית.....
תשמעו, אני פוצצתי אותה שמה בעשרים האלה, וגם זה כלל הפסקות כמובן. והזונה הזו, עוד מרימה כלפי את התחת, כמו כלבה מיוחמת.
***
טוב נו, נגמרו המכות, והיא מתנדנדת לה, התיישבתי בין רגליה, ברווח בינה לבין המיטה, הכנסתי לה יד לתוך הכוס, ספאנקים בשוקיים מאחורה, לזעזע את היציבות המועטה שעוד נותרה בה. היי הופ, והטסתי אותה תוך כדי צהלות סוסה, וקריאות הו מאמה קולניות, לעבר אורגאזמה שמוטטה אותה לחלוטין, מכורבלת כמו תינוקת עלי, ומוצצת בשקיקה את אגודלי.
לפני 17 שנים. 6 באוקטובר 2007 בשעה 11:43