איך שאני אוהב לקבל מכתבים יומיים, מושקעים כאלה, ממש. הם לא צריכים להיות ארוכים, אבל אני אוהב כשיש בהם עומק.
הגננת כותבת לידי כבר איזה חצי שעה, אצבעותיה מרחפות על המקלדת, ורעשי תקתוק מקשי המקלדת, נשמע במרץ רב ובמהירות רבה. יאמי...
***
יש לי סאבית מועמדת חדשה. האמת שמועמדת נשמע לי קצת משהו, שהוא בגדר לא בדיוק המילה המתאימה. ניסיתי לומר את זה באנגלית, שם יש צמד מילים יותר הולמות בעיני: Under construction. איך אתרגם את זה לעברית ? יחסים בבנייה ?
שהרי איך אמר MPro, קפה שחור מכינים לאט לאט, שהרי אחרת הקפה לא יוצא כמו אצל סבא שלו. מעולם לא שתיתי קפה אצל סבא שלו, אבל מה שבטוח, שהרעיון בכללותו נכון.
הרבה עבודה סאבית חדשה, אך היא בהחלט שווה את המאמץ.
***
אנחנו צועדים לאיזור הדימדומים, כדרכי בקודש.
עוד סאבית, ולא סתם אחת, אלא משהו משהו. זה מכניס אותנו למקומות אפלים, מסוכנים.
אמרתי לגננת היום בבוקר, אני לא יכול לנצח את זה בלעדייך. את צריכה לעזור לי, אחרת ניכשל לבטח. את צריכה להבין שאת מקום ראשון עכשיו. הרצונות שלך, הצרכים שלך, את צריכה לשים אותם בגלוי על השולחן. כי המקום שלך הוא הפגיע פה. לא רק שלך, גם שלה, אבל גם שלך. את צריכה לומר לי מה את רוצה וצריכה, ואני אהיה מאד קשוב לזה. כי זו הדרך היחידה שבה אנחנו נצליח.
אין לי שום ענין לפגוע באף אחת, ולבטח לא להרוס את מה שבנינו בעמל כה רב. לא צריך בכלל להרוס. אנחנו יכולים לעשות את זה. שכם אל שכם, כמו תמיד, וקטן עלינו העולם, ואנחנו ננצח. גם את המקומות הלא פשוטים הללו, שאליהם אנחנו פוסעים במודע. על קצה גבול המעטפת.
לפני 17 שנים. 17 באוקטובר 2007 בשעה 20:27
