יש משהו בהיפוך התפקידים הזה, שנותן לנו שיקוף, כזה כמו מראה בגודל עצום עם הגדלה פי 1000. נותן לנו שיקוף על תמונת ראי של היחסים, על איך מרגיש הצד השני ביחסים שלנו. יש איזו סימטריה ביחסים ההפוכים, שנלקחת היישר מהיחסים שלנו כשאני מאסטר. באופן טיבעי משהו, נזרקנו ליחסים הפוכים, כמעט בדיוק כמו שיש לנו כרגיל.
פתאום אני מבין המון, פתאום הגננת מבינה המון. פתאום שנינו רואים הרבה מאד דברים, שאנחנו לא שמים אליהם לב בשיגרת היומיום. פתאום אנחנו מגלים, כמה לא בסדר כל מיני דברים בשיגרה הרגילה שלנו. כשמביטים בעניין מעברו השני של המגדר, רואים דברים שלא רואים משם. גם נרדמנו בשמירה ביחסים שלנו, פתאום המקום הקאוטי הזה, מביא אותנו לחשוב באופן אחר. פתאום כל מיני דברים שהיו בסדר גמור, מתבררים כשגיאות גסות שהן בגדר הרדמות בשמירה על היחסים המקסימים שלנו.
אני עומד משתאה מול כל מיני שגיאות שאני עושה ביחסים שלנו, שהן בגדר סירוס בכלל, שהן בגדר פגיעה בחופש של הגננת שלי. שהן בגדר משהו שעושה לה רע והמון. דברים שהם לא בגדר בדסם לגיטימי בכלל. הם פשוט נובעים מהעובדה שלא הייתי ערני מספיק לתהליכים שבינינו, לאיך זה מרגיש מהצד השני. הייתי כנראה זקוק להיות ממש בצד השני כדי להבין את זה. גם הגננת היתה זקוקה לצד השני, כדי להבין, שיש שם בעיות, ביחסים בינינו. פתאום מותר לה לרצות דברים שהם בגדר זכויות לגיטימיות, של סאבית, או גם בת אדם בכלל.
***
תשמעו, אני שם עשיתי טעויות, שנצבט לי הלב לחשוב על זה שעשיתי אותן. כל כך שכך, שלגמרי ממש.
אני רוצה לתת פה דוגמא אחת, למרות שיש לא מעט דוגמאות.
בסדר היום הנורמלי שלנו, אני לא אומר לגננת מה מתוכנן לנו במשך השבוע, ובכלל. אני יכול לפנות אליה בערב, ולומר לה, שבעוד שעה מגיעים אלינו חמישה אנשים לפליי פארטי. גשי להתכונן.
כאשר אני עומד מעברו השני של המגדר, אני מוצא את עצמי לא יכול לתכנן כלום בלעדיה, כי אני לא יודע מה התכניות שלה בכלל. חוסר הידיעה הזו גורם לי, לא להיות מסוגל לקבוע דברים פשוטים כמו תור אצל רופא, הזזת יום של הילדים או כל מיני דברים אחרים.
הייתי זקוק להיות בצד השני של המגדר כדי להבין כמה זה לא בסדר בעצם. כמה זה משתק את הגננת ביומיום. כמה המציאות הזו לא נוחה לחיים. זה עשוי להשמע לכם בגדר טיפשות בכלל, שלא הבנתי את זה לפני כן. אבל מסתבר שיש דברים שעד שאתה לא מהצד השני, אתה פשוט לא מבין אותם.
***
הבנתי גם הרבה מאד דברים, על הלגיטימציה בשליטה. על דברים שאני יכול לקחת, שלא חשבתי שמותר בכלל. על האופן שבו אני צריך לקחת, על האופן שבו ראוי לתת. למדתי על הצורך לדייק את הדברים שאני רוצה, והסכנה בצורך להתמסרות כללית כזו, שלא עונה על דרישות ספציפיות.
***
קיבלנו פה מתנה, גדולה ועצומה. נפתחו לנו ערוצי שיחה, על נושאים שנקברו בשיגרת היום יום. נושאים חשובים, כל כך חשובים, שנמצאים באושיות היכולת שלנו לקיים קשר טוב מהנה ומוצלח בינינו.
היו שם נקודות בזמן, ששנינו היינו על סף שבירה מכל הסאגה ההזוייה הזו. לא נשברנו, המשכנו באומץ רב, ובדבקות במשימה שלקחנו על עצמנו.
איזה מזל שכך, אני מודה לגורל, שלא נשברנו.
היחסים בינינו לא ייראו אותו דבר, ברגע שבו יחזרו לשיגרה הנורמלית. ממש לגמרי לא. הרבה מאד שינויים אני מתכוון לעשות, הגננת מתכוונת לעשות, אנחנו מתכוונים לעשות.
לפני 17 שנים. 3 בנובמבר 2007 בשעה 2:30
