טוב נו, חזרנו למסלול. הסאבית הגננת שלי, חזרה למקום הסאבי שלה, אני חזרתי למקום הדומי שלי, ובכלל הכל שב על מקומו בשלום.
חמושים בתובנות רבות, מתקופת המוזאיקון התחתון, אנחנו צועדים בסך, אל ערבות האושר הניצחי.
***
הגננת מפיצה שמועות לא אמינות, שכבר לא מעט זמן לא עשינו סשן בכלל בכלל כשאני מאסטר.
צצצצ....
הסאביות האלה, חייבים להציב להן גבולות, אחרת לך תדע מה עלול לקרות בכלל. איך יש לה יכולת כזו מדהימה, לעבור ממקום אחראי של דומית על, למקום שצריך לרסן אותה, שאלמלא כן, עלולה לפרוץ פה לפחות מלחמת העולם השלישית.
***
יום שלישי בערב, סשן במסגרת פליי פארטי מצומצם ביותר, סשן חגיגי.
כל כך חגיגי, שיביא לשיאה, את השליטה המנטאלית העמוקה שלי, הבדסם האקסטרימי שלי, והשליטה הטוטאלית שלי בסאבית שלי, שלא לדבר על מבטי החודר ועיני רושפות האש הגוררות תמרות עשן מהגננת האומללה.
הס כמובן מלהזכיר, איך הגננת, השיפחה הנרצעת תהיה שם נשוא ובמה לתשוקותי האפלות. שהרי כתיבת סיפור המאורעות, של מה שעומד להתרחש, תכף ומייד יקים עלינו חבורת צמאי דם, שיאשימו אותי בהתעללות, ואותה בחוסר עמוד שידרה, (מי ישמע).
כל כך שכך, שנראה לי שהאורחים שלנו הולכים לצאת עם פיק ברכיים רועדים וחיוורים, מדדים אל עבר היציאה מביתנו המקסים, מנסים בקושי רב להסדיר את נשימתם העצורה.
כמובן שהם יהיו שגרירים שלי, (גם), בקהילה הלא מפרגנת הזו, כדי לומר קבל עם ועדה, שאני דומתחלף אימתני ביותר.
***
כל זה כמובן, בניגוד לאלה שמשחקים ומשתעשעים בבדסם לייט, על גבול, משחקי מיטה קינקיים (עיין ערך שירשורים שעסקו בנושא לאחרונה). (שליטה או סתם משחק), (בדסם או not to be). שכמובן כל זה, בסדר גמור בכלל. באמת לגמרי ממש בכלל.
מה שמצחיק אותי קצת בעניין הזה, שהם מנסים לשכנע את כל העולם ואישתו, שאין כזה דבר בדסם ממש. וכמובן, הבדסם הלייט שלהם, זה הדבר האמיתי, וכל השאר, אגדות עורבניות משוללות כל יכולת לספור עד 10 בכלל.
יש רק דבר אחד טיפה מעציב בכל זה, שמישהו עוד עלול להאמין להם. לא רק שכך, כשימצא אותו מאמין אדוק את עצמו ברגע האמת, ערום וערייה, אל מול ספירה עד 10, או מי ישמע אפילו מעבר לכך, יגלה שהוא בכלל לא מוכן וערוך, לקורות אותו, בעולם המקסים הזה, שיש בו, לדעתי לפחות, הרבה מעבר לאמור שמה.
מה שגורם לי לשאול את השאלה החשובה הבאה:
אלפוני, או יצירה מקורית בכלל ?
***
אני מתנצל מראש, על הציניות המקפיאה, שהרי היו לי שמה מורים טובים נורא.
לפני 17 שנים. 11 בנובמבר 2007 בשעה 20:21
