הסשן שהיה אתמול, היה קשה, חזק, כנראה חזק מדי. הגננת עמדה על צהוב כל הסשן כמעט. לא היה חיבור טוב בינינו. קורה, אנחנו לא לוקחים את זה קשה מדי, יהיו סשנים אחרים.
זוג צופים מקסים, אנחנו ממשיכים את המסע איתם, מסע נעים ומענג, הם פשוט אחלה.
יום שישי, עוד מפגש איתם, הפעם אני סאב. כל העולם נגדי בכלל, במיוחד הם. אימאלה... שתי הדומיות האלה הולכות לקרוע לי את הצורה, אבל לגמרי ממש. ציפיתי שהוא לפחות יהיה לצידי, אבל לא עברה אצלו בראש כזו מחשבה בכלל, הוא אמר שהוא מאחרי המצלמה, ושמגיע לי בכלל, על הסשן הקשה שעשיתי לגננת. איך זה שהיא תמיד יוצאת ככה שמקבלת את האמפטיה מכולם, ואני זה שחוטף תמיד ?
אימאלה.
אני שואל את עצמי, מה קורה פה בבית הזה, שלמרות שחזרתי להיות שולט בלתי מעורער בכלל, לפתע פתאום אני מוצא את עצמי שוב על הבטן מיילל. לא מבין איך זה קורה לי תמיד בכלל כל העניין הזה. 😉
***
היום הייתי בבדיקה נוספת אצל הרופא, ומסתבר שכנראה אני לא זקוק לניתוח בכלל. הגוף שלי חזק ונותן פייט רציני ומחלים מהעניין.
איזה כיף.
***
יאללה בלאגן.
לפני 17 שנים. 14 בנובמבר 2007 בשעה 19:42
