בתחילת דרכי בעולם הקסום הזה, נהגתי לפרסם מדי פעם פוסט עם דוח מצב על אבן דרך פלונית זו או אחרת שהגעתי אליה. כשאני קורא את אבני הדרך שביקרתי בדרך, אני עומד משתאה על האופן בו פסעתי בארץ הפלאות המקסימה הזו. אני עומד מוקסם מן ההתפתחות שלי כאן. מוקסם לאו דווקא במובן חיובי, או שלילי, הייתי אומר, באופן משתאה. אני זוכר את עצמי מוציא פוסט באלפוני "בגנות 24/7". והנה עכשיו, אני מוצא את עצמי ביחסים שהם בגדר 25/7 בכלל. לא רק שכך, אלא אני מוצא ומבחין, מבחין ורואה, שאני בעצם שולט בכל רגע כמעט ביממה שלי, בכל האינטראקציות שבהן אני מעורב.
איזה מין מקום מוזר זה, ולמה בכלל ? מהיכן יש לי צורך כזה ? ויתר על כן, מדוע בכלל ?
אני עומד לי בזמן האחרון, ומנסה קצת יותר לשמוט כתפיים, לא להזדקק כל כך לשליטה הזו, ליחסים כל כך מובהקים. הריני להעיד, שאני לא לגמרי מצליח, אבל מה שאני יכול לסכם זה שאני מנסה נורא.
אני נמצא בתקופה, שבה אני מפחית את השליטה, מבחינת כמות שעות היממה, אבל בו בזמן מעמיק אותה, בזמן שבו אני בוחר להיות שמה.
לא לגמרי מצליח לי, אך אני עדיין עובד על זה.
לא רוצה 24/7, וכאשר אני לא רוצה משהו, הוא פשוט לא יהיה. שהרי אני מאסטר בכלל, ואפילו גם באדי אמר את זה.
לפני 17 שנים. 21 בנובמבר 2007 בשעה 19:42
