יצא לי לפגוש כל מיני גישות לתרבות השיחות במסנג'ר. המגוון של הגישות די רחב. יש הרבה מאד אנשים, שמשוחחים במסנג'ר עם צבא שלם של חלונות פתוחים, ומשוחחים סימולטנית עם כולם.
יש אחרים שמכנים את השיחות במסנג'ר, שיחה בעצימות נמוכה. כלומר, מישהו קורא להם, הם לא רואים צורך להגיב לו מיידית, הם מגיבים בזמנם החופשי. תיתכן אצלם שיחה כזו שנפרשת לה על הרבה שעות, והכל בסדר בכלל.
אני, בכל אופן, משוחח במסנג'ר {ולא רק}, בעצימות מלאה. אני מדבר רק עם אחד בו זמנית. ואני מצפה מאלו שרוצים לשוחח איתי, לנהוג באותו אופן מולי. לא מעניינת אותי תרבות המסנג'ר הרגילה שלהם. אם אתם רוצים לשוחח איתי, אז בבקשה רק איתי. אני לא מוכן בכלל לקבל את זה אחרת. אני אפילו לא כל כך מבין למה כל כך קשה לקבל את הבקשה הפשוטה הזו שלי. זה הרי לדעתי, בגדר נימוס אלמנטרי בכלל. אם אתם לא יכולים לשוחח רק איתי, אז בבקשה אל תקראו לי במסנג'ר בכלל. ככה פשוט.
לפני 16 שנים. 29 בנובמבר 2007 בשעה 20:22
