נכנסתי לפני כמה דקות הביתה, וצופי {הכלב שלי}, התנהג באופן לא רגיל, עמד מולי ודיבר, {כן הוא מדבר}. ביללות של זאב, משך את תשומת ליבי, ובכל פעם שהסבתי אליו את מבטי, הוא הצביע בראשו על הגננת, ושאג. הוא פשוט לא יכול היה לדעת, שאני הוא זה שאמרתי לסבלים, להכנס הביתה ולשים ארגזים נוספים לאריזה, למרות שהגננת בבית לבדה. הגננת סיפרה לי, שהוא נעמד בינה לבין הסבלים, ולא נתן להם להתקרב אחד לשני, תוך כדי סימנים מאד ברורים , ווקאליים ואחרים, לגבי מה הגבולות שלו בסיטואציה הזו.
***
אה, בעצם גם,
למרות המאמץ והעבודה המתישה הכרוכה באריזה, ארחנו אתמול לארוחת ערב, שלושה וחצי זוגות, כשבמנה העיקרית והיחידה, רוסט ביפ על המזו, {לצערי לא יצא טוב כרגיל}. הארוחה המשיכה לפליי פארטי עד 4 בבוקר.
***
יום חמישי בשמונה בבוקר, הסבלים מגיעים, והופלה ועברנו.
***
היום בעבודה, החברים מהעבודה הודיעו לי שאנחנו עושים כולנו, בסוף החודש, אצלנו בבית, מסיבת חנוכת בית משולבת עם מסיבת השנה האזרחית החדשה.
כבר קודם לכן, נקבעה מסיבת הנהלה, עם בנות זוג, שבה כמובן יככב הרוסט ביפ המפורסם שלי. הם רק מחכים שנעבור לבית החדש.
כל החברה הוונילים שלי, וגם הבדסמים, מדברים גם הם על מסיבת חנוכת בית.
אולי פשוט נעשה מסיבה אחת לכולם. 😉
***
אחד החברים שלי בעבודה, אמר פעם לחבר שלנו מהעבודה, {אחד נמרץ ומלא אנרגיות}, שאם הוא יעשה בשבוע אחד, מה שאני עושה בשבוע רגיל שלי, הוא פשוט יפול מהרגלים. כל זה כמובן, למרות גילי המופלג, וגילו הצעיר.
החיים בקצב הצ'יטה.
יאללה בלאגן. יאללה בית חדש, יאללה התחדשות.
לפני 16 שנים. 9 בדצמבר 2007 בשעה 18:54
