הבן הבינוני שלי (11), סיפר לי שיש להם ילד אלים בכיתה. מספר פעמים הוא הלך לחדר המורים בהפסקה ואמר למורה שהילד אלים כלפיו. המורה די חסרת אונים. הוא אמר לי גם, שחינכנו אותו לא להשתמש באלימות, ושהוא לא יודע כיצד להתמודד מול הסיטואציה הזו. שלהתעלם לא עוזר לו שמה.
שוחחתי עם האמא שלו, גרושתי, והסברתי לה את המצב, וביקשתי ממנה לשוחח עם המורה. מה שכמובן עשתה, במשך שעה שלמה. המורה אמרה שתעשה לילד ההוא שיחה קשה מחר, (מה שעשתה מספר פעמים כבר, וזה כמובן לא עזר). המורה מייד הסיטה את השיחה, למבחן בהנדסה שמתקיים מחר, ובאיזו מידה הוא מוכן, לאור הציונים הלא מספקים שלו בתקופה האחרונה.
אמרתי לגרושתי, שמעניין את התחת שלי המבחן בהנדסה מחר, ושהמורה נדרשת פה לבצע את תפקידה, ושהיא חייבת להעמיד אותה על מקומה. הסברתי לה, שאני, למרות כל הלחץ שלי בעבודה, נכון לעזוב לגמרי הכל, כדי להגיע לבית הספר, ולהסביר למנהלת, באופן שאינו משתמע לשני פנים, מה בדיוק כולל התפקיד שלה שמה. כמו כן, אני בקלי קלות, מארגן את רוב הורי הכיתה, לעצרת מחאה ופגישת חירום עם המנהלת, ותובע ממנה לבצע את תפקידה, שבמקרה הנ"ל לשלוח את הילד הבעייתי הזה, למוסד לילדים עם בעיות. אמרתי לה שהיא מכירה אותי מספיק שנים, (17), כדי לדעת שאני מסדר את העניין הזה בצ'יק צ'ק.
כמו שידעתי לעמוד מול המנהלת החדשה בבית הספר, ולספר לה על האחריות המוגדלת שנדרשת מההורים, כשבני לא היה בסדר, ולא הטלתי את האשמה על מוסדות החינוך, אלא לקחתי אחריות שמה בתור הורה. ככה אני יודע עכשיו לתבוע מהם לבצע את המוטל עליהם.
את כל השיחה הזו קיימתי, כששני הקטנים שלי מקשיבים לידי. יודעים שיש שם הורים שדואגים להם, שהם לא לבד שמה.
וואללה..... בית ספר...... מורה, מנהלת, או מה שזה לא יהיה.... תתישרו בבקשה ומהר, כי אני תכף מגיע אליכם, ויש לי דרכים לגרום לאנשים לעשות מה שאני רוצה.
אחרי כל השיחות הללו, קראתי לבן שלי, ושאלתי אותו אם הוא זקוק לעזרה למבחן בהנדסה מחר. הוא מילמל באופן לא החלטי, מה שגרם לי להושיב אותו על ספר העבודה שלו, ולסיים אותו עד כדי שלא תהיה שאלה אחת שתישאר ללא תשובה בפרקים הרלוונטיים.
עכשיו אמבטיות לילדים, ולמיטות.
לפני 16 שנים. 14 בינואר 2008 בשעה 19:42
