הנוף בסוואנה שלי

עקבתי אחרי השירשור הזה, וגם אחרי הקודם לו שהביא לפתיחתו. האמת, שהרגשתי פה ושם, תחושות קשות בבטני, שלא נבעו מהארוחה האחרונה אותה אכלתי.

***

השימוש בכל מיני פעלים, ושמות תואר, שקשורים לנאציזם, אינו עומד בשורה אחת עם אווירה לא נעימה בשירשורים אלו ואחרים. לדעתי אפילו אין לדון בשני הנושאים האלה ביחד.

יש הרבה אנשים במדינה הזו, שעוברת בהם חלחלה, מהשימוש וההטחה הלא מרוסנת של שמות התואר הקשורים לשואה הגדולה שעברה על העם הזה. אני חושב, למעשה אני בטוח, שלפחות צריכה להיות הסכמה רחבה מקיר לקיר, לא לעשות בזה שימוש, מפאת היות השימוש הזה פסול לעילה ולעילה.

אני לא זקוק לדיון מלומד, שנון ומנוסח היטב, כדי להכיר באמיתות הפסקה הקודמת שלי. זה פשוט ככה, ומי שלא מבין את זה, הוא בור גמור בעיני, אפילו אם הוא מתנסח להפליא.

***

חופש הביטוי הוא ערך קדוש, אך גם לו יש סייגים, אפילו במדינות שחרתו את הקדושה הזו על דיגלם באופן הכי ראוי בעולם שלנו.

***

יש גם את הדארוויניסטים המודרניים, שקוראים להשבחת הגזע, ושמחים לאיד, כשאנשי שוליים של החברה מתים מקור, או מרעב, ולא איכפת להם בכלל למה, העיקר שימותו כי הם חלשים. לדעתי גם דארווין מתהפך עתה בקיברו למשמע מה שעשו מתורתו.

גם במקרה הזה, אני לא רואה צורך בקיום דיונים רהוטים, כדי להסביר ולהוכיח את מה שברור מאליו, לכל בר דעת, שנותרה בו ולו קמצוץ של אנושיות.

מה שברור לי בעניין הזה, זה פשוט נורא, מנוסח בשפה לא גבוהה, בוטה ונמוך:

גועל נפש.