מסתבר שמאסטרים אוהבים מאד שדברים נעשים על פי דרכם. לא רק שכך, הם מתקשים לקבל שדברים מתנהלים אחרת מהאופן שהם מאמינים בו.
אז זהו, שלמשל, יש לי אני מאמין מסויים, שמשתנה כמובן עם פגעי הזמן, {ולא רק הזמן}, למשל לגבי איך אתר בסדם צריך להתנהל, כמו גם איך קהילת בדסם אמורה להתנהל. מסתבר שאני לא שולט בכל, והדברים מתנהלים, לא על פי דרכי, לא תמיד לפחות. מאכזב, מתסכל, אבל זו המציאות. כמובן שכלובי עושה כמיטב שיפוטו, ומלא כוונות טובות, אבל לצערי זה לא בדיוק השיפוט שלי, מה שמאכזב טיפה, אבל אני כמובן מסוגל להתגבר על העניין הזה. אני מסוגל להכיל את העובדה המצערת, שמאסטרים אחרים לצידי, תופשים את כל העניין אחרת ממני.
אני לוקח מודל התנהלות מהקהילות מתקדמות בעולם, שבהן יש חוקים ברורים, ואין זילות בבדסם, בעומק, בסדר ונקיון. יש שם חונכות, יש שם חוקים נוקשים, יש שם סדר, כאמור.
מגרד לי בפדחת, בקרחת, וחושב אולי על חזון עתידי של סדר מופתי, על פי דרכי, פחות או יותר לפחות. צריך הרבה אנרגיות להגשים את זה, הרבה תעצומות נפש, הרבה סבלנות ואורך רוח. אין לי כרגע את כל אלה. משתקע בחצר ביתי הקטנה, נהנה מרסיסים של אושר. אולי עוד מעט קט, אתפנה, ואז אשנה לעניין. בינתיים, וואללה אנשים יקרים, תעשו חיים עם כל מה שקורה, כי אני טיפ טיפה פורש לי לצידי הדרך, מלקט לי פירורים של אושר (ג'ין וובסטר - אבא ארך רגליים), בחצר ביתי, שבה הדשא מאד ירוק, בעיני לפחות, {ולא רק בעיני}.
תכף אשוב, ולבטח תשמעו שוב שאגה נוראית, שקוראת לכולם, לעשות מקום יותר טוב משיש, לדעתי לפחות.
לפני 16 שנים. 9 במרץ 2008 בשעה 19:52
