כבר למדתי כמה דברים, פה ושם. למדתי שיש הבדל עצום בין סשנים לזוגיות בדסמית. למדתי גם שקשה מאד להצליח בזוגיות בדסמית. אפילו למדתי, קצת לפחות, גם להצליח שם. לא תמיד, לא לגמרי בכלל ממש, אבל די מספיק לגמרי ממש.
בימים האחרונים, למדתי שיעור נוסף. שחופש וזוגיות בדסמית זה מבלבל נורא. נראה כזה, שיוצאים לטיול, וכל האפשרויות המזדמנות להן, בים עצום ורב של עיתות פנאי, של בונגלוסים עם מלא מקומות לקשור {כמובן שהבאנו חבלים, ולא רק}, של מקומות רומנטיים. נשמע ארץ האפשרויות הבלתי נדלות.
אלא מה, שזה לא בדיוק ככה בכלל. מסתבר שהחופש, תאילנד, ואנחנו שם, זה די מבלבל למעשה, ואפילו מקרקש סדרי עולם.
מה שטוב בכל הסיפור הזה, זה שיש לו סוף טוב. בעצם לא רק זה טוב בו, אבל לא חשוב. מה שקרה לנו בכל המאורעות שפקדו אותנו, שזה ניתב את היחסים שלנו למקום יציב יותר, שבו אני כמובן, הדמות הראשית בסיפור, ואני אביר כזה אמיץ נורא, עשוי ללא חת, וגבר שבגברים. אז נה נה בננה לכם כולכם, כי מסתבר לבסוף, שאני אכן מאסטר מאסטר, ולא איזה דום מתחלף עלום אחד לא מסוכן בכלל בכלל.
אה, שכחתי לספר לכם, בעצם יש עוד משהו טוב, מצאנו פה אינטרנט קפה, שיש עליו שלט גדול בעברית, המודיע קבל עם ועדה, שיש בו מקלדת בעברית. אז הנה לכם, פוסט מארץ רחוקה, בשפת הקודש. לא רק שכך, הנה לכם שני פוסטים ביחד, של שנינו, כדרכנו פעם בקודש, משני מחשבים, חמושים שניהם במקלדת עברית על המזו.
אנחנו, הולכים לנו, לאכול ארוחת ערב מלכותית, אני "פרייד רייז עם צ'יקן, וורי ספייסי", והגננת בטח תזמין שוב מנה לא מפתיעה, של "פרייד רייז עם סי פוד". היא טוענת שבנסיעה הזו לתאילנד, אכלה יותר סי פוד, מאשר כל שאר החיים שלה אול טוגדר. המיצים שלי מתעוררים במידה שמחייבת אותי להפסיק ומייד.
לפני 16 שנים. 8 באפריל 2008 בשעה 13:10