הנוף בסוואנה שלי

אנחנו בבית עם הילדים, הכל שליו ורגוע, רואים סרטים, רואים את צוללת C574, הקטן מצטרף, הבינוני על המחשב, לא רוצה לראות איתנו. נגמר הסרט, אמא של הגננת מציירת יחד עם הקטן, ולמרות שאין להם מילה אחת משותפת הם מתקשרים נפלא. החיות בבית נוהמות, החתולה מטפסת על קיר האבן שבביתנו, צופי הכלב נוהם כשהיא מתקרבת לעצם שלו. תכף חברים יגיעו לבוא לאכול על האש. שלווה, נעימה, כמו שאני אוהב. אווירה של בית, חם, נעים.

הגננת מסתובבת בבית, לא מאמינה, שהכל כל כך טוב. שתאמין הזונה, עבדנו קשה בשביל זה. אמא שלה מתנהלת בזהירות מתחשבת, בי, בה, בילדים שלי. ברקע שירים של יום השואה. אווירה משפחתית, מזור ללב של סרטנים כמונו.

איזה כיף כשכיף. כל כך שכך, שממש.
הולך להדליק את האש במנגל.
קוואבנגה. כל כך שכך, שלגמרי בכלל.