לפני 15 שנים. 8 במאי 2008 בשעה 11:46
לכל דבר רע גם יש סוף, וזה נגמר. הסדר שב על כנו, והשבח לאל.
עמדתי כבר להסיר את הקולר, אבל הכל הסתדר בסוף. לקח לי הרבה מאד זמן להעניק את הקולר היחידי שהענקתי מעולם. זו לי הפעם הראשונה שעלתה מחשבה כזו בראשי הקודח, להסיר את אותו קולר מקודש.
נכנסנו למסלול התנגשות חזיתית, אך יצאנו מזה בשלום. במלחמה חזיתית של סאבית מול אדונה, לעולם לא יצא מזה משהו טוב.
לי נשאר משקע עצום, וגם להגננת. ניצחנו הפעם. הפקנו את הלקחים. מקווה שלא יקרה שוב. את המשקעים נותר עוד לרפא.
זה לא קשור לבדסם בכלל, זה קשור למי שאני. איתי לא נלחמים חזיתית, זה פשוט גורם לנפגעים רבים מדי, ותמיד משני הצדדים.
בתקרית הגבול שקרתה בגבול הצפוני של הגיזרה הדרומית, נפתחה אש על כוחותינו, כוחותינו השיבו אש, כל חיילינו שבו בשלום לבסיסם.
באלוהים אמא, כמה שאני שונא את המלחמה.
