לכל זוג יש שיר שלהם, ריח שהוא שלהם, דברים שמזכירים את הביחד שלהם, רגע קסום בעבר המשותף שלהם. אני יודע שזה שמאלצי ודביק, אבל אצלנו זה לפעמים פשוט ככה. השיר שלנו, שגורם לנו להתרגש בכל פעם מחדש. מצטט אותו עם מעט שיבושים, כפי שאני שר אותו בקולי קולות באוטו, בנסיעות משותפות.
***
זה כל הקסם, נימרוד לב ואורלי פרל, מילים ולחן: נימרוד לב
מסתכלים עלי כל הזמן
מה הם רוצים
מה אכפת לי בעצם
אומרים לי שאני חצי בן אדם
והיא חצי משוגעת
אבל זה כל הקסם
כשאני רואה אותך
אני רואה את מה שבא לי לראות
אותך
כמו שאת כשאת פורשת כנפיים
אני צייד ואת זמרת בארים אדומה
אני מוכן ואת רוקדת בתוך הנשמה
ואין דבר יותר נכון מאותה הנשימה
כמה זמן אני חולמת בהקיץ
משתדלת להציץ אבל יש המון בעיניים
רק המילים הן ריקות כמו האוויר שאני נושפת
כל הלילה נושמת ונושפת
מתאדה לשמים.
***
אומרים לי שאני חצי בן אדם עכשיו, וואללה, יש מצב. אף פעם לא התגעגעתי ככה לבת זוג, אף פעם לא חסרה לי כל כך בת זוג. אף פעם לא היה לי כל כך לא שלם כשהלכתי למסיבות בלעדיה.
הטוסיק השובב והנעים שלה שנלחץ אל הזין שלי בלילה, הרכות שלה, האופן שהיא מענגת אותי כשאני רוצה, איך שאני רוצה. החום שהיא מעניקה לילדים, האווירה שהיא משרה בבית. הזונה שלי, סאבית השטח שלי, החייזרית שלי, הכוסית שלי ורק שלי.
אני מתגעגע לזונה שלי, נורא מתגעגע, והיא חוזרת מחר בערב מוקדם. היא כבר הודיעה לי שכנראה היא תגרום לי לעצור את האוטו בדרך משדה התעופה ותגרור אותי לשיחים בצד הדרך. נראה לי קצת לא בטיחותי העניין הזה, ובכלל איפה יש שיחים בדרך משדה התעופה לבית שלנו. אולי בעצם גם היא מתגעגעת אלי טיפה.
אני בכלל, חושב, איך בדיוק יהיה לכשתחזור, מה אני רוצה שיקרה שמה. חשבתי שבעצם, אני רוצה להתאפק ולרסן את תאוות הבשרים שלי, שהתפתחה לה מאד בהעדרה. חשבתי להשתמש ביכולת האיפוק שלי, ולעשות לה סשן על הפתיחה. אבל המסכנה מגיעה תשושה אחרי טיסות ארוכות וקשות במשך כשלושים שעות, בשרכה את דרכה אל זרועותי החסונות. טרם החלטתי מה יקרה כשהיא תגיע הביתה. נראה כבר.
***
הזין שלי פצוע וחבול מהתחליף שמצאתי בהעדרה. אני שוקל לשמור על קור רוח היום בלילה כשאלך לישון, למרות שאני מתקשה לחשוב איך בדיוק אצליח במשימה. אבל אני הרי שולט בעצמי, ואם אני מחליט על משהו אני כמובן מממש אותו. (שלושה ממים רצוף נראה מוזר משהו). עכשיו אני מתחיל להבין למה היא אומרת לי שהכוס שלה חבול אחרי שאני מטפל בו. אולי איבדתי קורטוב של עדינות שהיתה לי פעם, כי פעם זה היה אחרת בכלל, ולא הייתי נפגע כל כך מהעניין (לא רק אני). אולי אני צריך לשים לב יותר לעובדה שהיא מכחילה תוך כדי. בסופו של דבר כנראה יצא משהו טוב מהנסיעה הזו שלה בסופו של דבר.
***
שוחחתי איתה לפני שעה שעתיים, והיא כבר הגיעה לסינגפור, בטיסה נוראית, עם שכן חרדתי למושב, וסערה שהאריכה את הטיסה בשעה, תוך כדי טילטולים נוראיים של המטוס, ושלט שצועק הדק חגורות במשך כל הטיסה.
***
ב- 20/7 יש לי יומולדת של חמישים שנה, הממשמשות ונגמרות להן. זה חתיכת גיל זה. וואללה.... חמישים. פעם חשבתי שחמישים זה זקן נורא. איכשהו ככל שאני מתבגר, גיל הזיקנה מתרחק ממני. איזו סובייקטיביות נפלאה.
מה שמטריד כרגע, או שלא, זה שלגננת מתוכננת בדיוק על התאריך הזה נסיעה נוספת לאוסטרליה. היא מתכוונת להודיע בעבודה שאין מצב שהיא תחמיץ את חתונת הזהב שלי עם החיים המקסימים הללו. לא רק שכך, גם לה יש יומולדת ב- 8/7.
תתחילו לתפור לכן שמלות נשים, ולגברים חליפות ערב, כי זו תהיה חגיגה גדולה ועצומה, שלפחות אני לא אשכח.
***
אומרים לי שאני חצי בן אדם, והיא חצי משוגעת, אבל זה כל הקסם.
איך מאסטר ערן אומר, יהלום מלוטש מצופה בזהב, הגרלתי בגן של הבן שלי.
ואחרי זה יש כאלה ששואלים למה אומרים, "ילדים זו שמחה".
***
ובתור משבש שירים ידוע וזייפן ידוע לא פחות:
מחר, נעמי שמר.
מחר אולי בכל המשעולים
צ'יטה בעדר שלו ינהג
מחר יכו באלף ענבלים
המון פעמונים של חג
כל זה אינו משל ולא חלום
זה נכון כאור בצהריים
כל זה יבוא מחר אם לא היום
ואם לא מחר אז כוסשלהראבק
יאללה, שיהיה כבר מחר.
לפני 16 שנים. 24 במאי 2008 בשעה 17:14