לכל אחד מאיתנו יש בפנים את האני הטוב ועמוק מוחבא את האני הרע שלנו. זה לגמרי לא פשוט לתת לאני הרע שלנו להגיח החוצה. זה לרוב משהו שאנחנו, לפחות בלשון המעטה, מתביישים בו. מצאתי, שלתת לאני הרע להגיח החוצה טומן בחובו הרבה מאד יתרונות. זה לא פשוט, זה לפעמים מביש אפילו, אבל יש במקום הזה שיכול להכיל את האני הרע שלנו, מקום מאד מרפא, גם לצד שנותן לו לצאת, וגם לזה שבוחר להיות מסוגל להכיל אותו.
***
במקום הזה של התחלפות, אצלנו, אין באמת מקום להגננת לפרוק עלי כעסים. איך בעצם סאבית יכולה לכעוס על המאסטר שלה ? איך היא יכולה להביע את הכעס שלה. עלה לי רעיון, שאולי לא מקורי בכלל, לתת לה לעשות לי סשן בתור דומית, ולפרוק את האגרסיות שלה עלי. להרשות לה לומר את כל הכעסים שיש לה עלי, בסגנון של, "אתה דחפת אותי מאיתך כשהפרחת לאקי באלון", ולתת לי איבחת שוט כואבת במיוחד, לומר לי "מה אתה חושב לעצמך בכלל ?". זה מקום שינקה אצלה כעסים, זה מקום שאני יכול להכיל אותו, זה מקום מרפא עבורה.
***
יש בי מפלצת, היא מסתתרת היטב. לרוב אני אדם עם לב טוב ואוהב, אבל כשהמפלצת יוצאת, היא לא טובה בכלל בכלל. אני לא מדבר על סשן שבו המפלצונת מגיחה לה, ומעניקה כאב, או שליטה בלתי מתפשרת. אני מדבר על מפלצת ממש, בגודל מלא, שמפחידה גם אותי. בפעמים בודדות נתתי למפלצת הזו לצאת. באחת הפעמים, הסאבית שהיתה איתי אז, שחשבתי שתוכל להכיל אותי במקום ההוא, הסתכלה לי בעיניים, וחשבה לעצמה, באם היא מתעתדת לצאת מהבית שלי בחיים בכלל. היא אמרה מילת ביטחון, ועצרתי מייד בחריקת בלמים שהפתיעה אותה. יש איזה חוסר הלימה בין המפלצתיות המשוחררת ליכולת לשלוט בה. כשאני משחרר את המפלצת שבי, היא בשליטה. זה נשמע בגדר אבסורד, אבל ככה זה אצלי.
הגננת בחרה פעם או פעמיים להכיל את המפלצת שלי. כל איבחת שוט מהמפלצת הטמונה בי, כואבת הרבה יותר. זה לא בא ממקום טוב בכלל. אבל היא הצליחה להכיל אותה. זה ניקה אותי, זה רומם אותה בעיני, זה רומם אותה בעיניה, זה עשה לשנינו טוב.
***
כמה וכמה פעמים בעבר, אמרתי להגננת שלי, שתיתן לאנה רעה לצאת, שאני יכול להכיל אותה. הצלחתי להכיל אותה, וזה עשה לה הרבה טוב.
לאחר שיחה בבוקר שבה הסתבר שלהגננת הצטברו כעסים כלפי, שאלתי אותה, אם לתת לאנה רעה לצאת היום בערב, יעשה לה טוב ? האם זה יעזור לה להתנקות מהכעסים שלה כלפי ? היא הגיבה בחיוב. הערב אני הולך לפגוש את אנה רעה, אני יכול להכיל אותה, קטן עלי.
***
פריקת כעסים זה נושא נרכש ונלמד. לא נולדים עם זה. אני למדתי בעברי לפרוק כעסים. אני יודע להתנקות מהם, ביעילות די רבה. איכשהו אני מוצא שרוב האנשים לא יודעים להתנקות מהכעסים שלהם. זה חשוב מאד, בלי המיומנות הזו היחסים נרקבים לנו.
***
כשמאסטר כועס, וזה צריך להיות נדיר, הוא נושם מאה נשימות, נרגע מהכעס, ונותן עונש לסאבית שלו, ומתנקה. אבל איך סאבית מתנקה ? וואללה, שאלה טובה.
לפני 16 שנים. 18 ביוני 2008 בשעה 18:22
