הנוף בסוואנה שלי

כמדומני שאף פעם לא כתבתי פוסט, מבלי לכתוב את הכותרת שלו קודם. היו מקרים שכתבתי כותרת, ושיניתי אותה לאחר מכן. בפוסט הזה, אני כותב קודם את התוכן. למה בעצם זה חשוב בכלל לציין את זה ? אין לי מושג, פשוט חשבתי שתרצו לדעת.

***

גיליתי תחביב חדש.

אני נכנס הביתה מהעבודה, נרגע מעט, שותה כוסית, ואומר להגננת שלי להביא: חבלים, אטבים, רוקט פוקט וכיסוי עיניים, ומתיישב בסלון. היא מגיעה ואני מורה לה להתפשט וקושר את אותה לשולחן בסלון, שכובה על הגב, ידיים מקופלות אחורה לצדדים, רגליים מקופלות למטה בקצה השולחן, כפות רגליים קשורות לחלק התחתון של רגלי השולחן. את הברכיים אני קושר פשוקות לצדדים עם חבל שעובר מתחת לשולחן. אני שם לה כיסוי עיניים, מכניס את הרוקט פוקט ושם אותו על תכנית 4 (התכנית הכי שווה). {הערת המחבר: תכנית 4 זה משהו כזה: בזזז... בזזז......בזז.בזזז.... בזזזזזזזזזזזזזז}. מחבר אטבים לפטמות שלה, ולשפתי הכוס, וניגש לשים לעצמי את הפרק הבא בסדרת באבילון 5 שאני כה אוהב.

האמת שזה קצת קשה ככה לראות את הסדרה, אבל לאחר אימונים רבים אני נוחל הצלחות פה ושם להתגבר על הקושי. הסידרה כל כך מופלאה ומרתקת אותי מאד. האמת שגם הגננת שפרושה לה כך מולי מרתקת אותי גם טיפה. מדי פעם אני מלטף אותה, או ממולל באצבעותי את הפטמות שלה, שמקבלות הפסקת איוורור פה ושם. לפעמים אני גם בודק מה קורה עם הרוקט פוקט, ומאוורר גם את שפתי הכוס שלה. כל העיסוקים האלה מפריעים לי לראות את הסדרה, ולכן אני חובט לה בחזה המופאר שלה, וגוער בה, שהרי היא יודעת שאני לא אוהב שמפריעים לי לראות את הסדרה.

אני נשכב על הספה בסלון, ומחליט להתרכז בצפייה. מסיר את עיני ממנה, וממקד את מבטי בטלוויזיה. אבל מה לעשות שהזונה הזו שוכבת בדיוק באמצע הדרך בין הספה בסלון לטלוויזיה. היות ואסור למאסטר להתעצבן באמצע סשן, אני כמובן מתמיר את הכעס שלי לעונש, וחובט ביריכיה, ושוב, ושוב. היא מנסה להזיז את הרגל, אבל היא עקודה לשולחן. אני נותן לה גם כמה ספאנקים על הכוס, ואני רואה אותה מזדעזעת על השולחן. שואל אותה, הכוס שלך מפחד ? היא עונה שכן. אומר לה, שלמרות שהוא מפחד, הוא ייפתח מולי, כי ככה אני רוצה. היא מהנהנת בראשה.

הפעם אני נחוש בדעתי לצפות בסידרה. אני מצליח ככה כעשר דקות, ושוב תשומת ליבי מוסחת על ידי הזונה. כוסשלהראבק זאתי, כזו סקסית כשהיא שוכבת ככה מולי, פשוט בא לי לקווצץ אותה, מה שאני עושה כמובן.

אני חושב כבר מזמן שנורא בא לי לקנות גאג. זה לא שהיא מדברת בכלל באקט הזה, אבל נראה לי שעם גאג עם כדור אדום כזה, היא תשתוק עוד יותר. אבל בעצם יחד עם הגאג צריך גם פעמון, אז אני צריך גם פעמון. התחביבים האלה שלי עולים ביוקר, אני צריך לזכור לתת לזונה עונש גם על זה.

אחרי בערך חצי שעה, אני מתייאש מלצפות בסדרה, עוצר את ההקרנה, וניגש לטפל בזונה. אני מוציא לה את הרוקט פוקט, תוחב את כף ידי לכוס שלה, ומגמיר אותה פעם, ועוד פעם, ועוד פעם, עד שנמאס לי. אז אני לוקח סכין מטבח, ומעביר אותה עליה ושורט קלות, פה ושם. היא הכי מפחדת שאני שורט ליד הכוס שלה, אז כמובן זה מקום מועדף עלי, למרות שגם ליד הפטמות אני אוהב למדי.

מרוב כל השתיה ששתיתי תוך כל הנסיונות שלי לצפות בסדרה, נהיה לי צורך לפיפי. אין לי כוונה ללכת לשירותים, וחוצמזה, היא ממילא איבדה לגמרי שליטה על שלפוחית השתן שלה. אז אני מפשיל את מכנסי, מטיל את מימי עליה. יסודי כזה, מכסה את כולה בנוזל החם שמסמן את הרכוש שלי כשלי.

אני מתבונן בבלאגן שנהיה בסלון, וחושב לעצמי, שעכשיו אני לא לבטח לא יכול להמשיך לצפות כאן בסדרה האהובה עלי כל כך. אני מתיר אותה, ואומר לה לנקות את כל הבלאגן הזה. אומר לה: תראי איזה בלאגן עשית פה. אני הולך מהסלון, שוטף ידיים והולך לחדר העבודה, מתיישב ליד המחשב וממשיך לצפות בכל הפרק מהתחלה, והפעם בלי הפרעות.

היא מנקה את כל הבלאגן, מביאה לי כוס שתייה למקומי ליד המחשב, כורעת על הרצפה לידי, ומנשקת את כפות רגלי במסירות. אני מלטף לה את השיער, וצופה בשקט בסדרה האהובה עלי, באבילון 5.

אני מוצא את הטקס הזה כדרך מצויינת להרגע מעמל יומי, ומוצא את עצמי עושה את זה הרבה לאחרונה. פשוט כיף לי ככה.
אחרי שאני רואה פרק או שניים, אנחנו הולכים למיטה, והגננת שלי רכה כמו חמאה, מפנקת אותי בדיוק כמו שאני אוהב. או אז אני נרדם וישן כמו תינוק.

פשוט תענוג התחביב הזה.

***

רגע... עדיין אין לפוסט הזה כותרת. מה זה חשוב בעצם. אקרא לו..... "באבילון 5".... או שאולי בעצם "גיליתי תחביב חדש"... אולי "תחביב חדש". די נו, אני פשוט אקרא לו "עדיין אין לפוסט הזה כותרת". דווקא אני חושב שלמרות הסטורית פוסטים ענפה, אני תמיד מצליח למצוא שמות לכל הפוסטים שלי והכותרות כמעט לא חוזרות על עצמן.

אולי פשוט אכריז על תחרות נושאת פרסים למציאת שם לפוסט הזה. הפרס לזוכה המאושר... טוב נו, נראה כבר.