כל מי שהתחרה באתלטיקה מכיר את הישורת האחרונה של האצטדיון, מאה המטר האחרונים לקראת קו הסיום. אנחנו בדיוק שמה, לקראת הסיום של הדרמה האחרונה שפקדה את מעוננו.
טפי... הוציא לנו המיץ, ולא רק לנו.
אבל אתם יודעים מה, טוב שזה קרה, כיוון שרק טוב יצא מזה (חוץ ממה שרע).
אתמול בערב מאסטר ערן ישב אצלנו בבית, ואמר, שמאז שהוא מכיר אותנו, הוא לא ראה אותנו ככה, וזה נאמר לטובה, כך אמר. וואללה, יש מצב.
בישורת האחרונה..... מאיצים את הקצב, בכדי לחצות את קו הסיום עם החזה מתוח קדימה, לקרוע את סרט הנצחון. כמובן שאני אהיה ראשון, שהרי אני מין מאסטר כזה.
ושוב תודה לכל החברים שהיו איתנו במשבר הזה, ועשו ימים כלילות, הקשיבו וכאבו, וידעו פשוט להיות. בודי ולולי, ישרה וג'ינג'ס כאן, ומאסטר ערן.
כבוד.
חשבתי שמתאים לצרף פה איזה שיר סוחט דמעות, או מרגש נורא, אבל לבסוף החלטתי, שעדיף את השיר הבא.
צייד הפרפרים, ביצוע: יוסי בנאי, מילים: שמעון בר, לחן: ג'ורג' ברסאנס
יום אחד בחור זריז כשד משחת
עלם חמודות בגיל עשרים
מביתו יצא השכם השכם עם שחר
והלך לצוד לו פרפרים
רק עזב ת'כפר ושם ליד היער
נערה פגש בין העצים
"בוקר טוב ילדה יפה", אמר הנער
"בואי נלך לצוד קצת פרפרים"
הילדה שמחה שפגשה בנער
לכבודו לבשה בגדים יפים
ושלובי זרועות הם הלכו ליער
הם הלכו לצוד שם פרפרים
אך הם לא ידעו כי שם בלב היער
אל האהבה שולח חצים
ושהוא שובה לב נערה ונער
שיוצאים לצוד שם פרפרים
כשהעלם רק שלח ידו אליה
היא אמרה "אל תתאמץ זה חבל
שמע עזוב את שמלתי כי בין כפליה
פרפרים שם לא תמצא בכלל"
על שפתיה הבחור מיד נשק לה
נשיקה כזאת שהיער שר
ולכל מה שקרא אתם ביער
לא היה שום קשר עם פרפר
בשובם לכפר הם זה לזו הבטיחו
לחזור כל עוד שניהם צעירים
אל אותו היער אשר בו הצליחו
לגלות ביחד פרפרים
כי כל עוד הנערה תאהב ת'נער
והשמש שוב תזרח בהרים
אין ספק שהם עוד יחזרו ליער
לא כדי לצוד שם פרפרים
לא לצוד שם פרפרים
לפני 16 שנים. 7 ביולי 2008 בשעה 7:17