הנוף בסוואנה שלי

החברה של בני הבכור שעוד מעט מסיים קורס מ"כים, נפרדה ממנו. זו לו החברה הרצינית היחידה שהיתה לו בחיים, במשך כמעט שנתיים. הוא כמובן עצוב מאד, וגם אצלי יש אלמנטים של עצב. הצעתי לו שיבוא אלי, ונתנחם אחד על כתפו של השני. נראה כבר אם יבוא או לא, שהרי אצלו אי אפשר לדעת.

מסתבר בכלל, שלפתע פתאום אני נתקל בהרבה מאד מכרים ומכרות שנפרדו מבני זוגם לפני כחודשיים בערך. לא רק שכך, בהרבה מקרים גם להם היו יחסים של שנתיים. כנראה שהיה משהו באוויר או בכוכבים שגרם לכל זה.

כולי תקווה שהשנה הזו שבאה עלינו לטובה, תנקה את האנרגיה הזו, ותביא לנו במקומה תקופה טובה של פריחה, שיגשוג, צמיחה, אור ואהבה.

חזרתי לרכב על אופניים, וצופי פה מתנשם ומתנשף, לאחר טיול הרבה יותר ארוך ממה שהתרגל אליו בתקופה האחרונה. פשוט אינו מאמין שאנחנו חוזרים לספורט. חשבתי שזה בעצם יכול ללכת טוב עם שלילת הרישיון שלי, ואולי אתחיל לרכב לחברים ואולי גם לחוף הים.

מוזר כשאני חושב על זה, שאני כל כך אוהב את הים ומים בכלל, שבשנים האחרונות לא ביקרתי בו כמעט בכלל. בכלל מוזר כל מיני דברים בהתנהלות שלי שאני מגלה שזנחתי הרבה מאד אהבות ישנות שלי.

חבר נתן לי סרט לראות על טכניקה מדהימה להפסקת עישון. ראיתי חלק מהסרט, ונראה שווה לגמרי. וואללה, אני בתור מעשן כבד, שוקל להפסיק לעשן.

יצא לי להכיר עכשיו בגיידייט איזו בחורה בגילי בערך, מורעלת לספורט, שעושה כל הזמן תריאתלונים מרתונים ובכלל. אני לא כל כך בעד להיות מורעל באופן כזה לגבי ספורט. שהרי איזה סשן אנדרופינים רציני, יעשה לה נעים הרבה יותר, אפילו מבלי להזיע בכלל.

פעם לפני שנים, החלטתי שאני רוצה להשתתף בתריאתלון. לא איזה אחד כזה רצחני, אלא אחד סולידי כזה כמו שמתקיים בעכו למשל. נראה לי שהשילוב של הזמן הפנוי שיש לי, עם השלילה, והאנרגיות שאני צריך להוציא, יכולים להיות מתועלים להגשמת החלום הזה שלי.

אני מניח שבאמת הגיעה העת להתחדשות.
הופה הופה הופה, אחת שתיים שלוש.