הנוף בסוואנה שלי

איכשהו, הפסקתי ללכת למסיבות קהילה, לא עושה פליי פארטי אצלי בבית, וגם לא מפגשים. התנתקתי למדי מהרבה מאד אנשים בקהילה, ודי מסתגר בביתי הקט. שקוע לי בתקופה לא משהו בכלל. המקום המאסטרי שלי די חולה, וגם המקום הסאבי לא משהו, עוסק בתובנות חדשות לגבי התפיסה שלי על בדסם. מחלים ומתאושש, בונה את עצמי מחדש. כותב מעט למדי בבלוג, ולבטח לא נחשף כמו פעם.

באופן מפתיע, מתגבש זרם של קוראים נאמנים שפוקדים את בלוגי ומביאים אותו בערך לקצת פחות מחצי מרמת צפיות שהיתה לי פעם, כשהייתי זונת צומי ממש. מצורף בזה דוח הצפיות שלי לשבוע:

תאריך מספר צפיות
היום, שלישי ה-30 לספטמבר 517
יום שני ה-29 לספטמבר 746
יום ראשון ה-28 לספטמבר 440
יום שבת ה-27 לספטמבר 436
יום שישי ה-26 לספטמבר 211
יום חמישי ה-25 לספטמבר 352
יום רביעי ה-24 לספטמבר 608
יום שלישי ה-23 לספטמבר 401
יום שני ה-22 לספטמבר 357
יום ראשון ה-21 לספטמבר 247

אז כן, יש עדיין מקום לשיפור, ולא רק בצפיות, ואני עובד על זה בחריצות רבה. אני חוזר לעשות סשנים בתור מאסטר והמבט היוקד שלי חוזר אט אט לעיני.

***

אני פתאום מבין הרבה מאד דברים שסאבית צריכה מאדונה. זה קטע בכלל עד כדי כך, שהייתי אומר אמירה חריפה שכמעט לא הבנתי באמת את המקום הסאבי עד כה. כלומר אם סאבית רוצה אנדרופינים, או סשן מנטאלי, זו לא בעיה לתת לה את זה, אבל לא בזה אני עוסק. עסקתי בזמנו בצידוק המוסרי שבשליטה, עסקתי בלהבין מה בת זוגי לסשן רוצה וצריכה, ומאיזה מקום זה בא אצלה. אבל לא באמת הבנתי את הצורך הבסיסי שמה.

כשלתי בלהבין מה המקום הסאבי צריך באמת, מבלי להכנס להסברים מלומדים. פשוט צורך כזה בסיסי שהקבלה שלו פשוט עושה טוב בנשמה. כמו למשל להכנס אל מתחת לשולחן ליד הרגליים שלי כשאני סוגר על הפתח בין צידי השולחן, נכנס עם הכסא ודוחק את הסאבית המקופלת שמה. או אז אני עוסק בעינייני ולא מתייחס אליה. פתאום הבנתי מה זה עושה וכמה זה נותן, מבלי לנסות להבין את הסיבה בכלל. כמו למשל לראות טלוויזיה כשהסאבית ישובה לרגלי ומניחה ראש על ירכי או שאני שם את רגלי עליה. האמת שאני מרגיש כמיהה לחוות את המקום הזה בתור סאב, אבל לא מצליח להגיע שמה. איכשהו עושה לי את הרושם כרגע שהיחידה שהיתה יכולה לקחת אותי לשמה, כבר לא גרה כאן יותר. אבל וואללה, אני מפנטז על איזה שבוע שבועיים כאלה, מרגיש שהייתי עושה כברת דרך רצינית שמה שלא לדבר על תענוג צרוף. אני משוכנע שבאיזה שהוא שלב, המקום הדומי שלי היה מתעורר ומורד, אבל מה שבאמת מסקרן אותי זה אם הייתה נוהגת בחוכמה, האם הייתי יכול להשאר במקום הזה ושיהיה לי טוב שמה באמת.

האמת שניסיתי להשתמש בתקופה הזו כדי לחוות את המקום הסאבי שלי, אבל לא יודע למה בכלל, המועמדות האפשריות, מרגע ששומעות שאני רוצה איתן סשן בתור סאב, פתאום מאבדות כבוד אלמנטרי, ועושות לי משחקים ופוזות שאני לא מוכן לקבל. כאילו, רבאק, מאסטר/ית או סאב/ית בשני המקרים צריך להיות כבוד בסיסי והתייחסות ראויה. כאילו מה נהיה בכלל ? מי שרוצה להרוויח מקום אדנותי, עושה את זה מתוקף אישיותו ולא באמצעות תרגילי מנהיגות שיש בהם חוסר כבוד בעיני.

טוב נו, בכל מקרה האפשרות להיות סאב כנראה לא באמת קיימת בכלל, אז אתפנה חזרה למקום הטבעי שלי, מאסטר. איכשהו, חמוש בתובנות שהתיישבו עכשיו אצלי בפנים אני מרגיש גם שהרבה יותר אהנה מלקחת את הסאבמישן הזה, מבלי לנסות לעשות רציונליזציה בכלל. לא רק שכך, אני מרגיש שאקח גם הרבה יותר נכון, הרבה יותר חזק. האקטים הקטנים הללו מחוללים הרבה מאד שליטה, והמשחק הרצוף בהם, מייצר שליטה מאד עמוקה כמו גם הנאה צרופה לשני הצדדים. הרי אחרת בכלל, למרות אישיותי הכובשת והדומיננטית, לאורך זמן, השליטה אובדת מבלי מעשים שתומכים במקום הזה ומזינים אותו, לסיפוקם של שני הצדדים והזנת המקום של שניהם בקשר שכזה.

***

ולסיכום אתמול, וואללה, היתה חוויה מטהרת ועוצמתית. אני מרגיש שעברתי כברת דרך רצינית ביומיים האלה.
קוואבנגה.
כן כן....
קוואבנגה.

אולי הגיע הזמן לעשות איזו מסיבה אצלי בבית ?
וואללה, יש מצב.
טוב רגע, לא לקפוץ...
בקצב שלי.