יש לי מחיצה כזו בדיסק הקשיח (שבו אנחנו מרכזים את כל המידע של הבית) עם הרבה מאד מוסיקה (26G) מהרבה מקורות. מאז שגנבו לי את המחשב המוסיקה אצלי היתה בחוסר סדר מוחלט. היום החלטתי לשבת ולסדר את המוסיקה ומצאתי שם מלא מציאות. כמו למשל מחיצה עם הרבה מוסיקה ברוסית, והרבה מאד מוסיקה שלא נתקלתי בה מעולם. בין היתר מצאתי רשימת שירים של הגננת. שמתי אותה בנגן ושמעתי אותה. עושה את הרושם שהרשימה הורכבה בערש דווי יחסינו, שהרי יש שם הרבה שירים מלנכוליים למדי אם גם מקסימים. איזה אנאכרוניזם, ואיך זה מדהים שכיום ההסטוריה נצרבת לה אט אט בדיסק הקשיח של מחשב. איך הדיסק הקשיח מצליח להקפיא רגע ביחסים ולשחזר אותו בדיוק מופתי. כמובן בנוסף למה שנצרב אצלנו בנשמה.
מי אמר שהיום עדיין אין יכולת לנסוע בזמן ?
מוסיקה, ריחות, תמונות, זכרונות, חפצים... בהחלט מסיעים אותי בזמן, למרות שלא מחזירים אותי לשמה באמת.
לפני 16 שנים. 24 באוקטובר 2008 בשעה 12:15
