לפני 16 שנים. 5 בנובמבר 2008 בשעה 20:21
זה לא פשוט לגדול, במיוחד ממשברים, במיוחד מתנאים קיצוניים במיוחד, כמו אלה שאפיינו את חודשי חיי האחרונים. אבל אני גדל שמה, מתעצם, מטפס למעלה, כל כך שכך שממש. אני עומד שם מתעצם, לא לבד, הרבה מאד בזכות אלה שמעצימות אותי, בעיקר הסאביות שלי, אבל לא רק. ואני עומד שם מרגיש את האנרגיות האלה שמוזרמות אצלי בעורקים, ופשוט מתפעם.
תודה לכן, ולך במיוחד, שמלטפות אותי, שמלטפת אותי, לילה שלם, וגורמות לי לצמוח, למה שנהייה ממני, עכשיו, קודם לכן, ולקראת מה שעתיד לבוא.
כמה נעים זה ליטוף, ליטופים שבאים מתוך הנשמה, שנוגעים בתוך הנשמה. זה עושה לי עוצמה, שאולי אין לכם מושג כמה בכלל. לי מתחיל להיות. אולי תכף אדע כמה.
(שאגה נוראית של צ'יטה, שמחרידה את כל הג'ונגל). אולי בעצם לא את כולו, אבל לא נורא.
