הנוף בסוואנה שלי

אתמול היינו Vestri fullspeed, ואני, בנו לימיט. האמת, התקבלנו בסבר פנים מקסימות, כרגיל. המוסיקה היתה לא לטעמי, כל הבום בום בום הזה שהצעירים שומעים לא בשבילי. הרצפה היתה מלאה פתיתי פצפצים, וסשנים היו כרגיל, לא משהו בעיני. אבל באמת שניכר הרצון הגדול של המארגנים לעשות למען הצלחת הערב, ועל כך יש להם הערכה עצומה ממני.

אבל מה, ולפעמים יש אבל.... לא הכרתי כמעט אף אחד שמה. איפה הקהילה הזו שהיתה כמעט בגדר שלי פעם, שהכרתי 90% מהנוכחים. הקהילה הזו לא היתה שמה. היו מלא חדשים, שאני לא מכיר בכלל. היו בערך חמישה שישה אנשים שאני מכיר. פאק... אני לא מכיר אף אחד ? אני הרי הכרתי את רוב הקהל שמגיע למסיבות, ולא רק. אני מניח שזה בחלקו טמון בעובדה שהרבה זמן לא באתי למסיבות קהילה, אני מניח שזה טמון גם בעובדה שהקהילה מתחדשת ומתרחבת. אני לא מאלה שנשארים תקועים בעבר, וממשיכים לדבר על איך היה פעם. אבל איכשהו, הרגשתי שם זר. זר לא יבין זאת.

איזה קטע זה. שאני מרגיש זר בקהילה שפעם חשבתי שהיא שלי.
אבל כאמור, אני לא מאלה שמתרפקים בעבר, חשבתי שאולי בפעם הבאה שאבוא, נעלה לעשות סשן על הבמה. אולי בעצם אני רוצה לעשות מאמץ להתערות בקהילה החדשה הזו שנרקמת סביבי. או שלא. נראה כבר מה ילד יום.

נראה לי שיום חמישי נגיע לספייס, נראה מה קורה שם, גם שם לא ביקרתי מזמן.
מאסטר צ'יטה איז בק טו טאון.