אתמול פסעתי למסיבה בספייס עטור שתי אמאזונות. האמת שהיו לי חששות איך ארגיש, כאילו פאקינג מה הקטע הפלצני שלי בכלל להופיע שלוב זרועות עם שתי יפיפיות. אבל אתם יודעים מה, פשוט הרגשתי מיליון דולר. שתיהן היו (ועדיין) מדהימות, שתיהן היו איתי אבל ממש. אתם יודעים מה ? בתחת שלי פלצני, מרגיש לי כל כך חם ונעים. הגאווה פרצה לה אל תוך בית החזה שלי ופשוט מילאה את כולו, ושתדעו לכם שגאווה זו לא מילה גסה, והריני מצהיר בזאת בריש גלי, שאני דומתחלף מסוכן קשוח נורא וגאה ביותר בשתי המלכות שלי.
בפעם האחרונה שהייתי שם, הייתי די מרוסק בעצם וזו היתה עבורי חוויה טראומטית. המסיבה אתמול הביאה אותי לשם לחוויה מתקנת בענק, בחזרה למסיבות הקהילה.
הפעם אני במקום אחר ממה שהייתי פעם, מקום שונה, אני השתניתי, באמת. אני לא אותו צ'יטה שהיה. זו לא שאלה של יותר טוב או פחות טוב, פשוט אחר. אני הולך ומתעצם לי, אט אט, בקצב הצ'יטה. אין בכך כדי לומר שלא הייתי במקום עוצמתי אז, אבל הפעם זה באופן אחר, לגמרי אחר. אני פועל על פי מתווה של תכנית אב, שאותה תכננתי לפני זמן רב מאד, עוד לפני הפרידה ההיא. יש משפט כזה בארה"ב, תכנן את העבודה שלך, ותעבוד לפי התכנית. אז נכון שזו לא עבודה בכלל, אבל אני מיישם את אותו עיקרון גם בעניין הזה. התכנית שלי מתקדמת יפה, ואני איכשהו כמעט בטוח, שלא מעט לא יאהבו את המקום שאליו אני הולך. אבל אני הולך לשם, צעד לאחר צעד בבטחה. יש לי חששות מהמקום הזה שאליו אני הולך, זה מקום שאפשר להתלכלך בו בקלות. אבל יש לי שתי אמאזונות, וקבוצה קטנה ואיכותית של חברים שישמרו עלי בדרך.
למרות שכללי הנימוס היו מעדיפים שאפתח את הפוסט הזה בפיסקה הזו, אני סבור שיש לה משנה תוקף כשהיא בסופו. אייר, היתה מסיבה מושקעת, פגזית, מלא יפים יפות, נכחו הרבה כאלה שאני מכיר והרבה שאני אוהב. פגשתי שם כמה וכמה אנשים שאני אוהב שלא ראיתי מזמן. אני רוצה לציין שמעבר למקום האישי שלי שמה אתמול, פשוט עשית לי נעים עמוק בתוך הנשמה. על כך מגיעה לך תודה רבה ועצומה. המשך בפועלך ויישר כח. אני את המסיבה הזו מאד אהבתי לגמרי ממש בכלל.
ולכן המלכות שלי, Vestri שאיתי כבר שלושה חדשים וחצי, ו-philia שלדעתי כבר סובלת אותי כמעט חודש וחצי, מגיעה תודה גדולה ועצומה ביותר. שהרי אתן אלה שמביאות אותי למקום העוצמתי הזה. לא רק שכך, אתן עושות לי המון נעים בתוך הנשמה. פשוט תודה.
(שאגה עצומה ומחרידה, ממקום נעים נורא)
קוואבנגה
לפני 15 שנים. 21 בנובמבר 2008 בשעה 10:17
