יש לי משפט כזה שנהגתי לומר, שאני לא משחק שמה, (או שפה בעצם). אני לוקח חזק. זה לא קל להיות שמה, כי לתת ממש, להניח את המפתחות על השולחן בכניסה, ולהתמסר, זה לא משחק בכלל, זה משהו מאד רציני. אני לא משחק עם זה, ולהגיד ששמים את המפתחות לא מספק אותי בכלל, אני רוצה קבלות על זה, לראות ולוודא שהמפתחות על השולחן בכניסה. אני שמה, לוקח וחזק, ודואג בתשומת לב קפדנית שהמפתחות אכן שם. והם שם, לא לגמרי ממש, אבל ממש בדרך לשמה.
שמה במקום הזה, היה לנו סופ"ש מקסים, של המון נתינה, של המון קבלה, וגם חברה שלי המהירה, היתה פה איתנו, (ולא רק), והיה פשוט עונג צרוף. אני מאד אוהב שהחברה שלי פה, המהירה הזו, והיה נעים, והיה סשן, והיה חמין אצל חברים ווניליים. היתה המון כימייה, המון ביולוגיה, המון קינקייה, ובכלל המון. בכלל אמרתי, שהסוף שבוע הזה נקודת מפנה ביחסים, ואכן זה כך.
ואני... וואללה רגוע נורא, אמנם בלי אבץ כמעט בכלל, אבל רגוע, שהרי זה לא סותר בכלל. הזונה שלי למדה לענג אותי, והיא מפיקה ממני מרגניות, וניות, וכל מיני, שזה לא המקום להזכיר בפירוט.
החיים יפים אנשים, מאד יפים, וכדאי לכם להנות.
ואני באשר לי, וואללה, נעים לי נורא. כל כך שכך, שאפילו פתאום התעוררו שדים (/ות) מרבצם, ונהיו דומים (/יות) בכלל, ואני הרי מתחלף בכלל, ואוהב את זה ממש.
לפני 15 שנים. 30 בנובמבר 2008 בשעה 19:40
