אז מה היה לנו כאן בעצם ?
סשנים, מקום הזוי, על קצה גבול המעטפת שמעיף לקיבינימט ויכול לעשות ים של טוב.
הקשבה בדסמית, ראייה לתוך הנשמה. יכולת להעיף שנובעת בעצם מההקשבה וההבנה העמוקה.
סאבמישן... וואללה זה כבר נושא רציני, שלא הולך ברגל.
ואני....
וואללה....
אני לא סאב כל כך, ולבטח לא הולך ברגל.
בעצם כן הולך ברגל, אבל רק בטיול עם הכלב שלי, צופי.
***
איך אמר איש יקר, אני לא הצ'יטה שהוא הכיר פעם.
וואללה, יש מצב.
אז איזה צ'יטה אני עכשיו ?
***
יש לי מיטה חדשה, אולי זה סימן טוב, נושא שלבטח מחייב בדיקה.
***
יש הערב מסיבה בספייס.
רוצה, לא רוצה, רוצה, לא רוצה....
וואללה נראה כבר.
***
הבן שלי התקשר וסיפר לי ששמו אותו עם הצוות הלא מבצעי שלו לשמור על יישוב. הוא התחנן למגד שלו שישלח אותו עם הצוות הקודם שלו פנימה. המגד אמר לו שהוא רוצה שיישאר עם החיילים שלו.
מבחינתי שישמור על יישוב, ככה אני אשן יותר טוב בלילה.
לאחי שלושה לוחמים, ורק אחד בפנים. לאחותי שני לוחמים, ואף אחד לא בפנים, לי לוחם אחד. הבני דודים משוחחים ביניהם בטלפון, מחליפים עדכונים.
איך אמרתי לבן שלי, ולא רק, אמירה של אבי שלמד אותה בצבא הבריטי: Never volunteer, never refuse.
זה הכל שאלה של מזל וגורל.
לפני 15 שנים. 8 בינואר 2009 בשעה 18:26