ברוכים הנמצאים כאן (ושם). פתחתי עידן חדש של העולם הוונילי שלי, בו אני אספר על הפנטזיות שלי כמו גם על הרפתקאות שנקרות בדרכי. כולי תקווה שתגלו רגישות לדרכי החדשה, ותהיו חיוביים לאשר עובר עלי בעולם המפחיד הזה שחדש לי כל כך.
עכשיו רגע שנייה חברים, שימו יד על הלב ותודו בכנות, אבל לגמרי, תנוחה מיסיונרית כבר עשיתם ?
רגע... לא נגמרו לי השאלות...
היתה לכם סבלנות להקשיב בתשומת לב לחפירות מבלי לצקצק בלשון: "צצצ..." ?
ראיתם פעם טוסיק נאה מול עיניכם ורק ליטפתם אותו ?
בובים, אה כן בובים, (וואי איזה בובים), קרה לכם שרק נישקתם את הפטמות בעדינות מבלי לקווצ'ץ אותן ?
וגם, יצא לכם למשל, שבוע שלם, רק ללטף את ההיא ? בלי שום פלאסק טועה, בלי שום סטירה, בלי שום מקרה של תפיסה אקראית בצוואר ?
יצא לכם לתת ליד המקרה להוביל את זו שאיתכם לרדת לכם מתי שמזדמן לה מבלי לקחת את ראשה באחיזה בשיער לכיוון הרצוי אפילו פעם אחת ?
***
אז זהו, שאני מנסה את אלה, לפחות חלק נכבד מהם, וזה עולה לי בדם. זה לא קל העניין הזה של להיות וונילי, זה מביא אותי אל קצה המעטפת, אל איזור הדמדומים. לשכב שם במיטה, בערוב היום, ולחכות שיקרה מה שאני רוצה, מבלי להתערב במה שקורה, מבלי לתת הנחיות ברורות, לתת לדברים להתנהל להם מאליהם.
מקום מאד אקסטרימי עבורי, מאד קשה, מסוכן אפילו, מאתגר אותי.
רגע שנייה, ואם היא פתאום לא תשים לב שאני רוצה שתרד לי ?
צצצ...
ששש.... אמרנו בלי צצצ....
לא פשוט העולם הזה. אתם יכולים להתחבר לקשיים שלי פה ?
ובבקשה אנשים קצת אמפטיה, שהרי אני אני חדש פה.
לפני 15 שנים. 19 בינואר 2009 בשעה 19:03
