הנוף בסוואנה שלי

נקודת מפנה מפתיעה

התראת חפירה.

אני רוצה לשתף אתכם שאחרי הרבה מאד שנים בתור סמנכל פיתוח מאד מוצלח בהייטק,

מאז תחילת המלחמה אני שולח כ 30-40 קורות חיים בשבוע ולרובם אני מקבל תשובה שאני לא מתאים. כמעט שנה וחצי.

כתוצאה ממצוקה כלכלית, מכרתי את הבית שלי באלפי מנשה וקניתי בית בחיפה שהוא יותר זול בכ 500 אלף ש"ח. אני עובר אליו ב 7/7.

עברתי את השנה הכי קשה בחיי. זה היה פשוט סיוט.

הצלחתי לשרוד מעל קו המים, ברוב הזמן, מבלי לתת לזה להפיל את המוטיבציה שלי.

זה לא שהייתי מה שאני בדרך כלל כשכבר זימנו אותי לראיון, אבל לא נתתי לעצמי להגיע למטה. וזה לא היה פשוט בכלל.

***

יש לי ידידה מכאן, כבר הרבה שנים. היא עברה תקופות מאד קשות והייתי שם בשבילה וממש הרבה. אין לנו קטע רומנטי. סוג של חברות. מה שעשיתי לא עשיתי בשביל תמורה כלשהיא. פשוט הייתי שם מבלי לצפות לתמורה כלשהיא.

לפני שלושה ימים היא באה לבקר אותי לכמה ימים.

איך שהיא הגיעה ואיך שהגיע טו בשבט, התחלף לי העולם מול העיניים. אולי הביאה לי מזל או השד יודע מה.

ביום א האחרון, שלחתי רק 15 קורות חיים. לפני זה עשיתי קצת סדר נוסף בקורות חיי, ובפרופיל הלינקדאין שלי. השליחה שלי היתה יותר ממוקדת ולא בגדר שלח ונראה מה יהיה.

הגעתי למסקנה שאני כנראה לא אמצא עבודה בהייטק. אולי אלך להיות מרצה. התייאשתי.

חוצמזה חברה אחת שלי, מצאה לי עבודה לנהל חנות אופניים. הלכתי לפגישה ודי התחברנו. סיפרתי לו על הקריירה שלי ושאני לא מוצא עבודה הרבה זמן. קבענו שאבוא ליום שבוא אלמד להרכיב אופניים. יחד עם איזה סטודנט שעובד אצלו במשרה חלקית. אמרתי לו שאני במגעים מתקדמים עם איזו חברה. היות שאני מתאמן לתריאטלון וגם עושה רכיבות שטח, אני מבין באופניים. התגמול פחות מרבע ממה שאני רגיל לקבל ביום עבודה.

איך שהיא הגיעה, לפתע פתאום, באופן שאין לי הסבר עבורו, קיבלתי 3 תגובות לקורות חיי, ששניים מהם, לאחר מספר ראיונות, כבר בשלבים מתקדמים מאד. כמעט בטוח כזה.

אולי בגדר "שלח לחמך על פני במים, כי ברוב הימים תמצאנו".

איך שהתפתחו כל הראיונות האינטנסיביים האלה בשלושת הימים האלה, אני מקבל ממנו הודעה שאבוא ביום ג להרכיב אופניים. אמרתי לו שיש לי שני ראיונות ביום ג. הוא אמר שנמצא יום אחר. אמרתי לו שישאיר לי כמה זוגות אופניים להרכיב.

***

התחלף לי העולם מול העיניים בשבוע אחד. נפתחו השמיים במכה. לא מבין את זה.

פשוט הזוי ברמות.

אני ממש לפני סגירה בשני מקומות, ממש בימים הקרובים.

מאפס למאה בארבע שניות. זה לא בדיוק מאה, אבל בואו לא נהיה קטנוניים.

קוואבאנגה.

שכה יהיה לי טוב.