אני חוזר שוב על הפוסט הקודם, עם השיר של עמיר בניון, הכל עד לכאן.
אני רואה, אני מרגיש, אני חכם, אני יכול, אני חזק, הכל אני, אני הכל, אני מרגיש כמו מלך.
אני אוהב שאומרים לי כל אלה. לא אוהב שאומרים לי אחרת.
אני באמת יכול המון, ללכת לקצה של ההמון, לאיכות הצרופה, ולצאת ביחד איתו למסע, שלא ישכח לעולם.
אנשים משתגעים, מתנשאים, רוקדים ונשרפים לאורו של ירח. מרגישים כמו מלך.
סומכים עלי, אני סומך עלי, אני הכל, הכל אני.
אני בתוך בועה, אני נארקיסיסט.
לא לגמרי ממש, אבל מספיק קרוב כדי לעשות לי צמרמורת.
שתי סטירות, לעצמי, התפקחות, ולמרות זאת אני מרגיש כמו מלך.
אני רואה, אני מרגיש, אני אני, וכה קטן וזול.
הזיות, הזיות עד לכאן.
והלוואי שזה הכל עד לכאן.
הכל עד לכאן, ביצוע: עמיר בניון, מילים ולחן: עמיר בניון
מנגינות מדומות, משטות, מזייפות
מטשטשות לי את שביל הזהב
מתנגנות בי, משקרות לי, מציקות.
רציתי להבין קצת, להרגיש איזה ערך
וסמכתי עלייך שאת תגלי לי את הדרך.
ונשמתי אוויר מזוהם והלכתי בערך
התהלכתי שולל עד לכאן.
אני רואה, אני מרגיש
אני רוצה, אני אדיש
אני חכם, אני יכול
אני גיבור כל כך גדול
הכל אני, אני הכל
אני חזק, אני בתוך בועה
סתם מנופח בלי שום ערך
וידעתי בסופו של דבר, היא תתפוצץ לי בדרך
התביישתי, כמו מצורע הרגשתי בערך
ואולי זה הכל עד לכאן
והלוואי שזה הכל עד לכאן
אנשים ישנים, משתגעים, מתנשאים
רוקדים ונשרפים לאורו של ירח,
להשתגע, להתבדח,
סתם כי מישהו רצה כל כך
להרגיש כמו איזה מלך
וסמך רק עלייך, שאת תגלי לו את הדרך
ואמרת לו שהוא מיוחד
הוא אוהב שאת משקרת
הזיות, הזיות עד לכאן.
אני רואה, אני מרגיש...
mEW8XJmTcrw
לפני 15 שנים. 5 בפברואר 2009 בשעה 21:26
