לפני 15 שנים. 27 באפריל 2009 בשעה 19:27
סצינה, לפני שבוע: גרושתי במיאמי עם הילדים, i95 סגור, בדרך לשדה התעופה, עומדים להחמיץ את הטיסה לניו יורק ומשם את טיסת קישור לארץ. גרושתי היסטרית, יושבת עם שני הילדים הקטנים שלי באוטו, עם כל המזוודות. מתוך הלחץ היא פונה לבן הבינוני שלי ואומרת לו, קח את המפה, תקרא את השלטים, ותכוון אותי שלא אפספס את הפנייה לשדה התעופה. הבן הבינוני שלי עונה בקול רגוע, אמא, תהיי אופטימית ותנמיכי ציפיות, אני אכוון אותנו, הכל יהיה בסדר. הילד בן 12 וחצי, פשוט גבר שבגברים.
איזה גברים גידלתי, אחד אחד. איך אמרה לי מישהי היום, תשמע, יש לך גנים טובים.
וואללה.
