ישבתי היום בביתה של גרושתי, בין יום הורים לבני הקטן, לערב שורשים לבינוני. היא סיפרה לי על מעללי בני הבינוני (בן 12 וחצי), שנכנס עם חברה שלו לחדר וסגר את הדלת, לאחר כשלוש שעות יצא עם מכנסיים אחרות. היא ביקשה ממני לקרוא לו לשיחה בנושא, ואכן כך עשיתי.
פניתי אליו ואמרתי שאני מעוניין לדעת מה קורה. הוא הפטיר לי בתשובה, "אני רואה שזו עתידה להיות שיחה מטרידה". אמרתי לו שמטריד אותי שאני לא יודע מה קורה, ושאני חושב שיש דברים שהוא צריך לדעת בנושא יחסים שכאלה. הוא ענה לי, אבא, הסר דאגה מליבך, אני יודע כל מה שצריך לדעת. עניתי לו, שאנחנו לא יודעים כל מה שאנחנו צריכים לדעת, וזה מטריד אותנו.
סיפרתי לו שלא מזמן, כשחזר הביתה, עם כתובת על הרגל, מאיה הכוסית וחץ של קופידון, שאלתי אותו, הופה, מי זו מאיה ? הוא ענה לי, די אבא ההורמונים אצלי עדיין לא פעילים כמו אצלך. גרושתי סיפרה לו, שלא מזמן שאלה אותו אם יש לו חברה, והוא ענה לה, שעדיין אין לו את ההורמונים האלה. והוסיפה ואמרה, שברור לעין כעת, שיש לו כבר את ההורמונים האלה, ואנחנו מעוניינים לדעת מה קורה.
אמרתי לו שנהוג ששיחות כאלה עושים בנים עם האבא שלהם, ובנות עם האמא שלהן. גרושתי התלוצצה, שאם כך, עם מי היא תשוחח ? שהרי אין לה בנות 😉 אמרתי לו שהשיחה הזו תתקיים, ובידיו לבחור רק את פורמט השיחה, איתי, עם אימו, או עם שנינו, כמו עכשיו. הוא טען בתוקף שאין צורך בשיחה בכלל, ושזה מטריד בכלל. אמרתי לו שנשוחח ביום שבת כשיבוא אלי.
בערב שורשים, סיפרנו להורים של חבר של הבינוני מהכיתה על העניין. אלו הם שדיווחו לנו, כשהיו הורים תורנים במדורת ל"ג בעומר, על פעילות מינית אינטנסיבית בין בני לחברה שלו במדורה. האמא אמרה, הופה הופה, תשמעו חברים, יש לנו שתי בנות, ואחת מהן בגיל של הבינוני שלכם, להשמר בבקשה. עניתי להם באנחת רווחה, איזה מזל זה שלנו אין בנות.
מנגב את מצחי המיוזע, ולא בגין השרב.
אבי זכרונו לברכה נהג לומר לי, תגיד, איך יצאת כזה, והרי אני כל כך שונה ממך ? הייתי עונה לו, אבא, התפוח לא נופל רחוק מהעץ. והוא היה עונה לי, אלא אם כן העץ עומד על גבעה, והתפוח מתגלגל למטה.
לפני 15 שנים. 18 במאי 2009 בשעה 20:01
