החלטנו שהגננת תהיה דומית שלי לתקופה ונראה מה יהיה. מה אני אגיד לכם, לא קל לי שם מתחת לשולחן, ושם הייתי כמעט שלושה שבועות מבחינות רבות. היחסים שאני חושק בהם, הם שהיא רוב הזמן דומית בחדר המיטות, וסאבית מחוץ לשם. אבל זה לא בדיוק עובד ככה, שהרי הדומיות בחדר המיטות, נוזלת החוצה, ופולשת לחיים שמסביב למיטה. זה גורם לבלבול, והביא אותנו ממספר אירועים שבגדר קפיצה על במפרים בכביש, לנסיעה מלאה מהמורות בשטח. כעת החלטנו שאנחנו מבססים קצת את המקום הדומי שלי, ואני לקחתי את ההגה. המקום הזה הוא מקומי הטבעי, וברור שתוך כמה ימים החיים ישובו למסלולם המוכר מפעם, אבל אחרת, שהרי למדתי דבר או שניים מאז.
מאסטר צ'יטה איז בק טו טאון.
הופה הופה הופה. אחת שתיים, אחת שתיים, אחת שתיים שלוש.
אולי איזו הצגת תכלית אצל דיווה ביום שישי ? יש מצב, שהרי יש הרבה מאד שעות עד אז, והן אמורות להספיק. נראה כבר מה יהיה.
לפני 15 שנים. 3 בספטמבר 2009 בשעה 9:57
