הנוף בסוואנה שלי

אני מצהיר בזאת שאני מבעבע לא מעט.
תשאלו מה זה מבעבע.
הוא: (מבט סובל) מה זה מבעבע?
שאלה מצויינת, אני תכף ומייד אסביר לכם.

יש פעמים, שבהם נוגעים לי בפרונקל. (פרונקל = נקודה רגישה אצלי, פצע בנשמה). כשנוגעים לי בפרונקל, אני קופץ. פעם הייתי מתפוצץ, אבל זה מכבר למדתי לשלוט בעצמי (האמנם?). במקום להתפוצץ, אני סופר עד 10, או 100 או משהו כזה, נושם נשימות עמוקות, מנסה להבין מה הפרונקל, למה נגעו לי בו, והאם באמת מה שאני צריך זה לכעוס, או רק לסלוח לעצמי שעדיין לא ריפאתי את הפרונקל התפוח הזה בנשמתי הצולעת.

בכל התהליך המורכב הזה של ספירה ונשימות בעת ובעונה אחת, אין צורך בטלסקופ חלל, ואפילו לא במשקפת שדה בכדי להבחין מה קורה לי. אני מבעבע. הביעבוע אצלי יכול להמשך זמן רב. לקצר את משך הזמן הזה כבר למדתי, אבל במקרים מסויימים זה יכול לקחת אפילו כמה שעות.

בשעות האלה אני אמנם עושה עם עצמי עבודה להתנקות מהכאב שנגע בפרונקלי הלא יקר. אבל מה? הביעבוע אצלי גורם לשידורים מאד חזקים כלפי העולם, אמנם בשקט גמור, אבל בעוצמות חזקות מאד של אנרגיות שליליות כמובן.

חברים שלי למדו כבר מזמן, שבזמן שאני מבעבע, כדאי להתרחק ממני. בזמן שכזה אני פשוט נזק סביבתי. כל מי שנמצא בטווח של מספר קילומטרים ממני, סובל קשות מהביעבוע שלי.

***

במפגש האחרון של פורום התמיכה שהקמנו, (כבר היו שלושה מפגשים), העליתי את השאלה, מה אני צריך לעשות בכדי לבעבע הרבה פחות?
כואב לי מאד הסבל שאני גורם לאנשים בסביבתי הקרובה, שלא לדבר על כך, שלבעבע זה סבל צרוף גם עבורי.

או אז קמה המהירה, ואמרה לי ככה פשוט, הביעבוע שלך זה רק סימפטום, ולא הבעיה עצמה. הבעיה היא שאתה לא מאושר, פשוט חרא לך, ולכן אתה מבעבע. כי בכל הדוגמאות שנתת שבהם אתה מבעבע, בעבר היית לוקח אותם בהליכה, מבלי למצמץ בכלל. אתם יודעים מה? היא פשוט צודקת.

***

אני מצהיר בזאת שאני לא מאושר, פשוט חרא לי.
וואללה.

אני מצהיר בזאת שאני עומד לעשות מעשים בזמן הקרוב שיגרמו לי להיות מאושר תוך זמן קצוב.
מילה של צ'יטה.