אני עוד מעט סוגר את השבוע השני בלי עבודה. אני איש מאד נמרץ, וסדר יומי מלא עשייה. יש לי ים של דברים לעשות, ולא סתם דברים, דברים חשובים מאד גם כאלה שיקנו לי אוויר לחיפוש העבודה וגם כאלה שהזנחתי כשעבדתי. אחת המלכודות המפורסמות במקום הזה, היא לפתח תרבות פנאי מפותחת מדי ולשקוע בה. אני לא נופל במלכודת הזו.
דמיינו ג'יפ נוסע במהירות בדרכי הפודרה של הערבה ומעלה שובל גדול של אבק המיתמר מאחוריו.
בזה אני עוסק כרגע, מבקר חברים לעבודה ושותה אתם קפה למוות. מספר לכולם שאני מחפש פרוייקטים או עבודה. כולם נרתמים וחושבים על חיבורים אפשריים, וגם עושים למעני, מה שמחמם את הלב.
בהתחלה הרגשתי קצת לא נוח עם המסע שלי, אבל החלטתי שלא נעים מת מזמן. הרגשתי קצת כמו מקבץ נדבות. אבל זה הרי לא באמת ככה.
עם כל הלחץ והחרדות, אני לגמרי מאמין שיהיה טוב ומהר. עדיין, אני עושה והרבה, כדי לעזור שיהיה טוב. אני טוב בפרוייקטים, ולכן הטלתי על עצמי פרוייקט למצוא לי עבודה.
***
במסגרת ענני האבק, פעלתי בקטנה במקביל גם בכיוון של מציאת בחורה, אבל זה הולך קשה מדי. השילוב המהמם של העובדה שאני בריבאונד (עובדה שאני כמובן משתף בה), עם המהירות הבלתי נסבלת של תרבות ה- Next במציאות ההיצע האינטרנטי האינסופי, חוברות להן יחדיו, לאמירות כמו, "אני אחפש לי מישהו שלא בריבאונד, כזה שמוכן לקשר". מה שהכי מצחיק בכל העניין, שלפחות חלק מאותן אלה שאומרות את זה, מחזיקות וותק של שנים בחיפוש אחר אותו מיסטר פרפקט ללא הצלחה.
לדעתי, יחסים זה משהו שצריך להתאמץ ולהשקיע בכדי לבנות אותם. לא נופלים עליך יחסים מהחלל החיצון, ופשוט ככה הכל מסתדר בדיוק במקום. צריך לסדר את הדברים במקום וזו עבודה. הגישה הזו שאין רצון להשקיע בכדי לסדר את הכל במקום, היא מטופשת בעיני.
***
מזמין טוב, והוא יבוא, אוטוטו.
עברנו את פרעה, נעבור גם את זה.
לפני 14 שנים. 16 באוקטובר 2010 בשעה 8:48
