כשהתחלתי לחפש, היה יבש למדי, התגובות היו צוננות, איך לומר את זה פשוט היה תקוע ולא הלך. פעם לפני שנתיים בערך, כשחידשתי את הכרטיס שלי בגידייט, הראיתי נוכחות בכלוב, וצ'יק צ'ק הייתי מוצף. אולי זה מפני שחציתי את גיל ה- 50, אולי בגלל הכוכבים, לך תבין.
איכשהו תהליך התאוששות שלי תפס תאוצה, ויחד איתו דברים התחילו להתרחש בקצב מואץ. זה הגיע למצב, שכל הערבים שלי מלאים. האנרגיות אצלי בבית השתפרו פלאים, ופשוט נעים אצלי. האמת שעצוב לי לומר, שהיתה לאחרונה תקופה שלא היה משהו בכלל אצלי בבית. אני הייתי לא נעים, לא סבלני, עסוק בעצמי ולא קשוב. פשוט היו אנרגיות לא טובות. אבל עכשיו, האנרגיות אצלי שוב טובות ונעימות ובערבים אני כבר לא יושב לבד בחושך, אלא בחברותה נעימה, ונעים. אפילו במשך היום, בתקופה הזו של חיפוש עבודה, פשוט נעים לי להיות לבד עם עצמי והחיות. עם הילדים שלי, פשוט נהיה כיף צרוף. צופי קצת מיילל לירח, אבל כשהכל ככה נעים מסביב זה קטן עלי. קניתי לי כסא חדש ומגניב לאופניים, ואני רוכב ומתקדם באימונים.
הזדמנויות עבודה נפתחות, ואפילו היום יש לי פגישה, שלגמרי יש מצב שאני יוצא משם עם עבודה חדשה. ביום ראשון אני אמור להתחיל פרוייקט.
השמיים נפתחו, השמש מאירה מתמיד, השמיים תכולים, ואני כמעט יכול להשבע שראיתי כוכבים מנצנצים ממעל, אפילו ביום.
לפני 14 שנים. 4 בנובמבר 2010 בשעה 12:24
