לפני 16 שנים. יום שני, 20 בדצמבר 2010 בשעה 15:29
היום לימדתי במכללה. וכיתה של סטודנטים, זה הרי לגמרי בדסם בכלל. כל מה שנדרש הוא מישהו שיודע לקחת בכלל. שהרי סטונדנטים מטבעם הם תלמידים, וכל מה שנדרש זה מאסטר, כדי שיכנסו למקום הטבעי שלהם, תלמידים. ניגשה אלי סטודנטית כוסית מהקורס, ושאלה אותי מה יהיה במבחן. אמרתי לה שאלות שמראות שהיא מבינה את החומר, ולא שאלות שינון, שמראות שהיא קראה את השקפים. היא מחתה במרץ, ואמרה שהיא מעדיפה שאלות שמראות שהיא שיננה את החומר. אמרתי לה, נשמה, את צריכה לבחור מרצה אחר, כי אצלי אני רוצה לראות שהבנת, והפנמת. היא שאלה אותי, תגיד, מה היה הפתרון לבעיה שהצגת בשיעור הראשון ? אמרתי לה, תשמעי נשמה, אני לא אוהב להסביר פעמיים את אותו הדבר מפני ששוחחת עם חברה שלך בשיעור. הפעם אני אוותר לך ואסביר לך שוב, אבל זה לא יקרה יותר, ברור ? היא ענתה לי בהכנעה, ברור. עדיין המילה מאסטר חסרה לי טיפה, והסברתי להם את המתכונת של מורה בהודו, ששם הוא מאסטר ומלמד לא רק את החומר הנלמד, אלא.... וההיא הכוסית ענתה, אתה מורה שמכין אותנו לחיים בכלל.
אבל אסור לי לעשות סטודנטיות שלי, שהרי זה טאבו בכלל. התלמידים הצביעו לי בהפסקת עישון על מישהי, כוסית על, לבושה במיטב צו האופנה האחרון מפאריז, עם פיגורה, שחבל על הזמן, ואמרו לי שהיא מרצה בפקולטה לארכיטקטורה, השכנה לכיתה שבה אני מלמד. אמרתי להם, מותר לי מרצה, נכון ? הם ענו לי, לנו אסור. אמרתי מצויין. שאלתי מה היא מלמדת, אמרו שמישהו מהחברים שלהם התחיל איתה, והיא נשואה עם ילדים. אמרתי שזה לא מפריע לי. הם אמרו לי, תשמע, מכל מי שמסתובבות כאן בכלל, זאתי הכי הכי, שמה את כולן בכיס הקטן, והיא עוד מרצה. האמת, שווה, הייתי עושה אותה.
יאללה בלאגן.
אוויר פסגות, לגמרי בכלל. אתם מריחים ?

