הנוף בסוואנה שלי

לדעתי מצויינות זו לא תכונה גנטית, היא לא עוברת בירושה, זה פשוט עניין של חינוך, ואפרט.

היום בערב נרדמתי על הספה בסלון, מה שלא קרה לי כבר כמה חודשים. התעוררתי בשלוש בבוקר והטלוויזיה היתה דלוקה. היה סרט על מצויינות עם כל מיני היבטים שלה בתחרות איות בארה"ב. התעוררתי כי צופי הכלב שלי, עשה רעשים שפיספסתי את זמן הטיול שלו, והוא פשוט צריך לצאת לטיול, כי ככה הוא רגיל. הוא סימן לי פעם אחר פעם שהוא לא יכול יותר להתאפק. הוא רגיל לצאת לטיול בערך בחצות. אני הייתי שקוע בסרט שהיה לפני סופו, ואמרתי לו: צופי כלב טוב, טיול, עוד מעט. הוא מבין אותי, אבל סימן לי שהוא לא יכול להתאפק יותר. אני בטיפשותי, לא קראתי נכון את הסימנים, וחשבתי שעוד חמש דקות כשהסרט ייגמר נלך לטיול, ואמרתי לו, צופי כלב טוב, טיול, עוד מעט. הייתי מרוכז מאד בסרט ולא רציתי להחמיץ את הסוף. לא הייתי קשוב מספיק.

סיום הסרט נמשך כחצי שעה, וצופי לא יכול היה להתאפק יותר. הוא נעמד בסלון, והתחיל להשתין. הוא השתין כשלוש דקות שלמות, ממלא את כל הסלון בשתן שלו, תוך כדי שהוא מתבייש. היו תקופות שהוא היה משתין ומחרבן בכוונה בסלון מפני שכעס עלי. אנחנו כבר לא שמה מזמן. כשראיתי שהוא משתין, ניגשתי אליו, וליטפתי אותו תוך כדי שהוא ממשיך להשתין ואמרתי לו, צופי כלב טוב, אבא נו נו נו. בהתחלה הוא התבייש שהוא משתין והשפיל מבט, אבל אחרי שחזרתי על המשפט כמה פעמים, הוא המשיך להשתין תוך כדי שהוא מתבונן בי מלטף אותו, והפסיק להתבייש בעובדה שהוא משתין בסלון.

לאחר שסיים להשתין, הוצאתי אותו לטיול. סלוצקי החתול, האח הקטן שלו, שהולך אחריו לכל מקום ולומד ממנו, יצא כרגיל יחד איתנו. עשיתי לו טיול ארוך ומושקע במיוחד, וכשבכל הטיול הוא הלך זקוף וגאה באופן מיוחד. למרות זאת, פתאום הוא התחיל לברוח ממני, כשסלוצקי אחריו חצי הולך חצי רץ, בצעדי הריצה המוזרים שלו. כשקראתי לו, הוא לא חזר. הלכתי אחריו ואמרתי לו שיחזור, ולבסוף הוא בא אלי.

הוא לא התבייש שהוא ניסה לברוח, כי הוא כעס עלי. הוא הלך לצידי הביתה, מבלי בושה במיל על זה שניסה לברוח, מה שלא אופייני בכלל. הוא כעס עלי על זה שהפרעתי לו להיות מצויין, ושבגללי הוא נאלץ להשתין בסלון. הוא שואף להיות כלב מצויין. זה לא היה ככה ברוב עשר שנות החיים המשותפים שלנו. אבל בתקופה האחרונה, הוא אף פעם לא מנסה לברוח, והוא מצטיין בהתנהגות שלו כל הזמן. כנראה זה קשור גם לאיזה שינוי שחל אצלי. לא כעסתי עליו אף פעם כבר תקופה די ארוכה. הוא כעס עלי כי הפרעתי לו להיות מצויין.

אני, שלא כהרגלי בעבר, איפשרתי לו לכעוס, מבלי שכעסתי עליו בחזרה, שהרי זה בגללי בכלל שהוא לא היה מצויין. הכעס שלו עלי היה מוצדק בעיני, וגם כשניסה לברוח, הבנתי והכלתי את זה. מה שאיפשר לו, למרות שהשתין בסלון, למרות שניסה לברוח, להרגיש שהוא כלב טוב. כשחזרנו הביתה, שמתי נייר מטבח סופג על הפיפי, קראתי לצופי שיבוא לפיפי, כמו שהייתי עושה פעם כשהייתי כועס עליו, אבל הפעם ליטפתי אותו ואמרתי לו, צופי כלב טוב, אבא נו נו נו. הוא הסתכל עלי מבין את המסר, קישקש בזנב והלך משם בראש מורם.

***

אני חושב, שלהיות סאבית טובה, זה בגדר שיא פאר המצויינות. בכל פעם שסאבית לא מתנהגת באופן מצויין, והמאסטר שלה לא מכיל את זה, ועוזר לה להיות מצויינת, זה בגדר אסון קיומי בכלל, שגורם לסאבית לשבר מאד גדול ולוויתור על המצויינות.

אני היום מבין, שהייתי מאסטר גרוע לסאביות שהיו שלי בשנים האחרונות. אני מקבל את האחריות לעובדה שלא השכלתי להיות שם בשבילן להיות מצויינות. אני גם יודע, שהן רצו בכל מאודם, להיות הכי מצויינות שאפשר. אני מפנה אצבע מאשימה כלפי, ומבין את גודל השבר שגרמתי להן, כשלא הצליחו להיות מצויינות, למרות שרצו בכל מאודם.

אני שולח כאן התנצלות גדולה ועצומה ומבקש סליחה, מבין את גודל הנזק שגרמתי.

***

אני מרגיש שחל בי שינוי לאחרונה, שאני כבר לא נופל בבורות האלה. אני מרגיש שהשתדרגתי ביכולת שלי לחנך למצויינות. אני מצליח, אני מצויין.
I have become.