טוב נו, השבוע עבדתי למוות, ועדיין. כן כן, אני עובד גם היום, ואתמול הייתי כמעט עד תשע בלילה, משמונה בבוקר, ויום לפני זה, משמונה וחצי עד רבע לחצות. יחד עם היום, אני מניח שרק השבוע עשיתי בערך מאה שעות עבודה. שהן יותר מחצי חודש עבודה נורמלי. נורמלי ? מי נורמלי ? אני בטח שלא.
אתמול הרשיתי לעצמי להתפנק על העראק, כאילו דה... באמת שהרווחתי את זה. חוצמזה, באמת שבא לי אתמול ככה לצנוח לי על הספה בסלון. להוריד את רמות האנדרנלין, ולמזג בתשישות קורטוב של עילפון בהיר.
הלילה החברה טסים לחול. שיהיה לנו בהצלחה. כולם נתנו את כל המיץ עד ללבן של הקליפה ועשינו את הכי טוב שיכולנו, וזה המון. הכל סובב סביב להיות ווינר ואנחנו ווינרים, מקצוענים, ואנחנו ננצח.
שבוע הבא צפוי להיות רגוע, אנחנו את החלק שלנו עשינו, עכשיו הצוות שיוצא (שגם הם נסחטו עד לשד עצמותיהם בתקופה האחרונה), צריך לנצח את המערכה של כולנו.
תחזיקו לנו אצבעות.
***
רגע, שנייה, קרו דברים מעניינים בהעדרי ?
מה קרה ? מה היה ? איפה ? עשיתם בלאגן ? למה לא קראתם לי ?
מתבונן סביב, מחפש דברים מעניינים לעשות בפנאי העצום שצפוי לי בשבוע הקרוב. נראה לי שאני אקח את רוב השבוע הזה לעשות חיים טיפה. שהרי אנחנו באנו לכאן כדי להנות בכלל, מי ישמע.
יאללה בלאגן.
לפני 13 שנים. 7 במאי 2011 בשעה 6:42
