הנוף בסוואנה שלי

היתה אצלי מישהי פעם, סאבית סאבית, ובמהלך הערב היא סקרה את לוח הכתיבה שלי, עם דפים שמונחים עליו כל מיני חפצים, לנוחותי הצרופה. היות ואני נהנתן ידוע, יש שם ממש מלא חפצים. היא בחנה את כל החפצים המשונים, (בחיי שיש שם כאלה משונים), ושאלה: רק את המברג אני לא מבינה למה. אמרתי לה שהיות שכמעט כל הזמן שאני יושב בסלון אני מדליק נרונים כאלה, אני משתמש במברג להוציא את הבסיס המתכתי של הנרונים. היא הנהנה בראשה והלכה לעשות לי קפה מבלי שאני אבקש בכלל, פשוט כי הרגישה שאני רוצה.

יש שם בהקשבה הסאבית הזו משהו שעושה בי ניגונים. כל כך שממש לגמרי בכלל בכלל.
אני מתגעגע לסאבמישן, בחיי, מלא מתגעגע למלא סאבמישן.
זה עושה לי נעים כל כך שעוברת בי צמרמורת.