הנוף בסוואנה שלי

יש לי חבר שהלך לארץ איבוד. לא סתם איזו ארץ איבוד כזו בסביבה, אלא ממש מרוחקת. לפני יומיים הוא התקשר אלי ואמר שקרה לו משהו מדהים, נס. ושאני מהבודדים שעשויים להאמין לסיפור המאורעות. הוא הוסיף שהוא יבוא אלי באותו היום ויספר לי. לבסוף הוא לא בא שלשום וגם לא אתמול ואפילו לא היום. אבל הוא סיפר לי בטלפון קצת ממה שקרה.

הוא פגש איש מבוגר ונכה שקורא בקול, בכף היד ובכלל. האיש גילה לו שמוטלת עליו קללה ושהשתלט עליו שד והם עשו ביחד מעשים ששחררו אותו מהשד והקללה. עכשיו הוא נולד מחדש ושאני לא אכיר אותו כשנפגש. לאחר כמה דקות שאנחנו משוחחים, אותו איש ביקש לדבר איתי. הוא אמר לי שהוא יודע לקרוא בקול ולתדהמתי, ירה כארבעים פרטי עומק עלי, שחוץ מאחד כולם היו מדוייקים לחלוטין.

הוא ניסה לשכנע אותי שאבוא שיקרא לי בכף היד. אבל הוא היה שיווקי מדי אז עניתי שאני אחשוב על זה. אחרי זה החבר שלי ביקש ממני שאבוא כדי לתת כבוד לאיש שעשה לו נס והציל את חייו. אמרתי לו שאבוא.

החבר שלי פיתח שיטה חדשה של התנהלות, מאז שעזב אותו השד יודע מה. כששואלים אותו למה הוא אמר ככה ועכשיו הוא אומר אחרת, הוא עונה: זה לא אני, זה ההוא, שהיה קודם עם השד, זה ההוא אמר. מצא פטנט להפטר מכל העבר שלו ולבוא דף חלק מחדש לעולם.

זה אכן נשמע סיפור הזוי ברמות, אך אין ספק שלאיש ההוא יש יכולת לראות דברים. מאז ומעולם אהבתי קוראים בכל מיני דברים. מה יכול כבר להיות.

איך שסיימתי לכתוב את הפוסט הזה, החבר שלי התקשר ואנחנו נוסעים אליהם עכשיו.
וואללה, אני מזמין לי נס, אבל לא סתם, אחד ממש שווה כזה.