יוצא לי להכיר די הרבה נשים בזמן האחרון.
אני בגישתי לבדסם, מתנועע בנינוחות בסקלה בין השולט לנשלט, אני לא עוסק בזה באופן דיכוטומי. בא לך לעשות לי סשן? תעשי. זה עושה אותך דומית שלי? לא חושב. בא לך שאני אעשה לך סשן? זה שאעשה, עושה אותי דום שלך? לא חושב.
הרבה מתפלאות ומנסות להתמקד בשאלה הדיכוטומית הידועה: שולט או נשלט?
אני מאמין שביחסים מי שיהיה שולט או נשלט זה משהו שנבנה, משהו שגורם לשני הצדדים להרגיש בו נוח. שהרי אם לא יהיה נוח ונעים זה לא יהיה בכלל. אולי נוח זו לא המילה המתאימה (מבט מרושע). אבל בכל אופן השתמשתי בה, שהרי בסופו של יום, לאחר ההתחלה, כל אחד שואף להגיע למקום שבו טוב לו ושם אין משחקים ולא התשוקות מובילות, יש שם את המהות הקובעת. מה עושה לנו טוב.
אני מרגיש שבתקופה האחרונה אני במקום שולט וזה לא קשור במיל למי עושה סשן למי. עכשיו, כשבאה אלי מישהי, אני מרגיש נוח רק בתור שולט. יש שיגידו שזו אמירה דיכוטומית ואולי באמת היא כזו. אבל בעומק שמאחריה, כפי שנאמרה על ידי כעת, היא לא. איך לא?
אני בונה התמסרות ושליטה לאט לאט ומישהי שבאה לא רוצה להשלט לא מרתיעה אותי. יש לי סבלנות לבנות אצלה הערכה כזו אלי, שהיא כן תרצה. ראיתי לאחרונה ב- Yes את הסרט רובין הוד. שמה יש אישה שלא רוצה להשלט. והוא, לאט לאט, אומר לה תבקשי יפה והיא מבקשת לא באמת יפה, אבל לאט לאט גוברת בה ההערכה אליו עד שהיא מבקשת ממש ממש יפה ומתמסרת אליו.
כשיש התמסרות עמוקה שכזו, משני הצדדים (שהרי אחרת זה לא שווה), לדעתי לגמרי לא ברור מי שולט ומי נשלט. מה שכן ברור הוא שאין סימטריה בהתייחסות. אבל מי באמת שולט שמה? וואללה אין לי מושג קלוש. לכזה שולט אני מתכוון והוא לא דיכוטומי במיל.
רק התמסרות שנבנית ככה מדברת אלי. אחרת זה ממילא לא שווה כלום.
דיכוטומיה בתחת שלי.
לאה גנוב, דורי בן זאב: ... יש לי זמן אני לא ממהר, יש לי רותי ואסתר ונעה...
לפני 13 שנים. 14 באוגוסט 2011 בשעה 20:47
