נפתח שירשור שלדעתי לפחות נוגע לתהייה קיומית ביחסים. לשירשור.
תגובתי משמה:
בסופו של יום, לאחר ההבטחות שהופרו או שלא, כל אחד מתנהל במקום שהוא, במהות האמיתית שלו. זה לא כל כך משנה אם יקרא לעצמו סאב, או דומית לחליפין, או אולי מתחלפת (מי ישמע), יש שם עמוק עמוק בפנים, מהות, אמת פנימית, כמיהה, שהמשחקים לא מחביאים אותה לאורך זמן. לא שלך ולא שלו. כל אחד מגיע בסופו של דבר, לאן שהוא באמת. זה מה שמעניין, הבאמת הזה. הוא כל כך חמקמק ולא ידוע, אפילו בינינו לבין עצמנו. אבל בהנתן תשומת לב מספקת, אנחנו יכולים להצליח להסתכל לעצמנו בעיניים ולהגיד מה אנחנו באמת צריכים.
אמרה לי מישהי פעם, שאני לא מוצא, כי אני יודע יותר מדי מה אני מחפש. אבל מה אני דוחף את עצמי פה למקום של התהייה קיומית שלך?
אוסיף ואומר, האמת, לא אהבתי את ההחצנה של פרטים מהיחסים. לא יפה לך.
בכל מקרה את מקסימה בעיני, ובאופן ברור מסתבר שלא רק בעיני.
צאי ולימדי.
והכי חשוב מהכל, עלי והצליחי
}{
לפני 13 שנים. 31 באוגוסט 2011 בשעה 0:58
