תגיות: גועל נפש.
תשמעו לי, פשוט אל תקראו את הפוסט הזה. שכה יהיה לי טוב.
בבית שאני גר יש ביוב. זה נכון שבכל בית יש ביוב, אבל הבית שלי מיוחד. במה הוא מיוחד? גם בביוב. מה מיוחד בביוב שלי? שהוא חרבאנה לגמרי. בעל הבית שלי בנה את הבית כשלא היה לו כסף והוא ניהל את הבנייה בעצמו. יש דברים שהוא הצליח בהם ויש דברים שלא. בנושא הביוב הוא ממש לא הצליח. כל כך לא הצליח שממש לגמרי ממש בכלל בכלל. היתה לי סתימה בביוב, אבל סתימה כזו ממש חרבאנה. כזו שבכל סוף השבוע, גרפתי מים מהקומה התחתונה, על כל שטיפת כלים, או הורדת מים של הילדים בשירותים, מי ישמע.
התקשרתי לאינסטלטור מומלץ על ידי זאת בלי ניק. הוא אמר שהוא לא עוסק בסתימות מסובכות שכאלה ואמר שאני צריך להזמין ביובית. ביובית? בחיים לא שמעתי את המונח הזה בכלל. מה זאת אומרת ביובית? מסתבר שזה אומר משאית כזו של אנשים מיוחדים שגובים 600 שקל פלוס מע"מ על ביקור ומתמחים בפתיחת סתימות כאלה, כמו שהיתה לי. נתחיל מהסוף, האנשים האלה שהגיעו, מוזרים ככל שהיו, פטרו אותי מהעניין הזה, עניין מסריח תרתי משמע.
כשהם הגיעו, עם משאית גדולה ועצומה, ממותקנת עם קומפרסור בלחץ אימתני, מיכלית מים ודיזה, דיזה כזו מיוחדת שמסוגלת לקרוע שורשים של עצים שחדרו להם לצינור הביוב. בחיים שלי לא ידעתי שיש דבר כזה בכלל, אבל הנה יש, הנה זה אצלי בבית, הנה זה קורע שורשים, וטינופת של חרא מרוכז, בתוך צינורות הביוב של ביתי.
הכל התחיל כשהם הגיעו ופתחו את מכסה בור הביוב שברחוב ליד הבית שלי, שלשם נשטף כל החרא שלי ושל בני משפחתי. ברגע שהרימו את המכסה, פרצו משם עשרות ג'וקים חומים מגעילים כאלה, שרצו לכל עבר. תארו לכם את הסצינה שאני ושני מומחי הביובית שהגיעו לחלץ אותי מזוועות הסתימה, נמלטים לכל עבר, בורחים מעשרות ג'וקים שרצים לכל עבר, מתוך פתח מכסה הביוב ברחוב. לאחר שחיסלנו חלק מהם, והצלחנו לאזור אומץ ולחזור למקום האירוע, אמר מנהל העבודה לפיקודו, שהוא צריך לרדת לפתח הביוב ולהכניס שם את הצינור של הדיזה. פיקודו הודיע לו שאין לו כוונה להכנס לבור מלא ג'וקים. המנהל לא התרגש מהאמירה ופקד עליו לפתוח את המים ושטף את בור הביוב עד שלא נשארו שם ג'וקים. לא שבאמת לא נשארו, כי היו שם מלא. לאחר שראה הפועל שהבור נקי יחסית, הוא מאמה, אני לא הייתי נכנס לבור הזה אפילו אם דומית מסוקסת שהייתי מתמסר אליה עד כלות היתה פוקדת עלי הוראה כל כך לא ssc שכזו. אבל הוא נכנס, מגרד בכל גופו, מחשש ג'וקים שלא התנקו בשטיפה היסודית של הבוס שלו.
טו מייק אה לונג סטורי שורט. בתהליך פתיחת הסתימה הוצפה כמעט כל הקומה התחתונה שלי, ואני והסאבית עומדים עם שני מגבים, גורפים את כל הג'יפה שיצאה מהביוב אל מחוץ לבית. עוד זאתי אומרת לי, שרואים שאני גבר, כי כל אישה היתה פשוט זורקת את כל הסמרטוטים הישנים ומנקה את הקומה התחתונה עם סמרטוטים חדשים. אבל אני, שטפתי את הסמרטוטים הישנים, ובעזרתם ובעזרתה הוצאתי את כל המים החומים מהביוב וגרפנו אותם לרחוב. שטפנו את הקומה התחתונה עם מלא סבון, כדי להפיג את ריח הצחנה החמוצה שיצאה מהביוב.
פשוט גועל נפש מרוכז.
עכשיו אני שואל את עצמי למה אני כותב את הפוסט הזה בכלל? שהרי זה ממש מגעיל. למה אני כותב את זה? כי זה מה שקרה לי. אבל הכי מעניין אותי למה אתם קוראים אותו, שהרי למה לכם בכלל? אני לא היתה לי ברירה, כי הכל הסריח כל כך, אבל לכם יש. אתם פשוט יכולים לדלג הלאה על סיפור הביובית המגעיל הזה.
איכסה.
ביובית, ביוב, סירחון, סתימות ביוב, שלא תדעו. תשמעו לדוד צ'יטה.
לפני 13 שנים. 12 בספטמבר 2011 בשעה 3:47
